רע"א 5637/02 אמנון מטטוף נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

1.המבקש מס' 1 קיבל הלוואה מן המשיב מס' 1 - בנק דיסקונט למשכנתאות (להלן – "הבנק") - לצורך רכישת דירת מגורים. באותו זמן לא היתה הדירה רשומה בלשכת רישום המקרקעין. בהסכם ההלוואה התחייב המבקש מס' 1 – כי לכשניתן יהיה לרשום הדירה בלשכת רישום המקרקעין - יחתום על שטר משכנתא שיכלול הוראות בדבר אי תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב – 1972 (להלן – "חוק הגנת הדייר") וסעיפים 38(ג) ו-39(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן – "חוק ההוצאה לפועל"). להבטחת פירעון ההלוואה נרשם לטובת הבנק משכון על זכויותיהם של המבקשים בדירה וכן נרשמה הערת אזהרה לזכותו. המבקשת מס' 2 – שהיא אשתו של המבקש מס' 1 - חתמה על "כתב אישור, הסכמה והתחייבות" לפיו היא מסכימה לכל האמור ב"הסכם המשכון/כתב השעבוד"; כי היא מוותרת על ההגנות הקבועות בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר ובסעיפים 38(ג) ו-39(ב) לחוק ההוצאה לפועל; וכי לא תטען נגד זכותו של הבנק כבעל שיעבוד או משכון בדירה. משלא עמדו המבקשים בהתחייבויותיהם נקט הבנק בהליכים למימוש המשכון בלשכת ההוצאה לפועל.

2.המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה, על דרך של המרצת פתיחה, להצהיר כי למבקשת מס' 2 מחצית מהזכויות בדירה מכוח הלכת השיתוף; כי למבקשים זכות לפדות את המשכון; כי אין לפנות את המבקש מס' 1 מן הדירה משום שלא ויתר על ההגנות שבחוק; וכי סעיף הויתור של המבקשת מס' 2 אינו עונה על דרישות הדין. במסגרת התובענה ביקשו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל ולעכב את מכירת הדירה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט), בהחלטתו מיום 28.5.02 דחה את הבקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל ואת מכירת הדירה. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטה. במסגרת הבקשה להרשות ערעור ביקשו לעכב את הליכי מכר הדירה. בא כוח הבנק – הוא כונס הנכסים שמונה לצורך מכירת הדירה - השיב על בקשתם. המבקשים השיבו על תשובת הבנק. בהחלטתי מיום 8.7.02 הוריתי על עיכוב ארעי של הליכי המכירה.

3.דין הבקשה להדחות.

מתוך הבקשה להרשות ערעור ונספחיה ומתוך התשובה ונספחיה עולה כי המבקשים מודים בחובם כלפי הבנק. כמו כן מתברר, כי המבקשים ויתרו על הגנת בית המגורים לפי חוק הגנת הדייר ולפי חוק ההוצאה לפועל; המבקש מס' 1 בהסכם ההלוואה והמבקשת מס' 2 ב"כתב אישור, הסכמה והתחייבות" שהוזכר לעיל. כאמור לעיל, גם התחייבה המבקשת מס' 2 כי לא תטען נגד זכותו של הבנק כבעל שיעבוד או משכון בדירה. מכאן שצדק בית המשפט המחוזי בקובעו, כי "תובענת המבקשים תלויה על בלימה". כידוע, הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים (ראו החלטתי ברע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ ואח' נ' מסגרית האחים אבו בע"מ ואח' , פ"ד נה(2) 307, והאסמכתאות שם; רע"א 1460/01 דדוש נ' חברת מבואות הבירה (1972) (טרם פורסם)). המקרה שלפנינו אינו מקרה חריג כזה.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכי מכירת הדירה. עם זאת, מאחר שהדיון בתובענת המבקשים בבית המשפט המחוזי קבוע למועד קרוב – 24.11.02 – יעוכב רק פינויים של המבקשים מן הדירה, עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי.