פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1425/07 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שריד דרורי
נ ג ד
המשיבים:
1. גיל דבורה, עו"ד
2. כונס הנכסים הרשמי
בקשה למתן סעד זמני בערעור
בשם המבקש:
עו"ד שרון דלשדפר, עו"ד ישי בית-און
החלטה
מונחת בפניי בקשה המוגדרת כבהולה למתן סעד זמני לפיו תותר יציאת המבקש מן הארץ לארצות הברית לצורך קביעת מועד סופי לניתוח דחוף והכרחי עקב החמרת מצבו.
ואלו הן בתמצית העובדות הצריכות לעניין: ביום 25.11.02 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש על-ידי בית-המשפט המחוזי, במסגרתו הוחלט להורות על עיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ. ביום 31.12.06 דן בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ד' מאיר-קרת ), בין היתר, בבקשה שהגיש המבקש למתן היתר ליציאה מן הארץ. בית-המשפט התנתה את ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בתנאים המצטברים הבאים:
א.
חיוב המבקש בתשלום סכום הפיגור לקופת הפש"ר. סכום זה עמד נכון לחודש דצמבר 2006 על סך של 144,550 ש"ח.
ב.
רישום הערת אזהרה לטובת כונס הנכסים הרשמי על דירת הוריו של המבקש באשקלון וחיוב הוריו להפקיד יפויי כוח בלתי חוזרים למימוש הדירה ולמכירתה בידי כונס הנכסים הרשמי, במקרה הצורך.
ג.
חיוב המבקש בהפקדת ערבות צד ג', להנחת דעתו של כונס הנכסים הרשמי,
בסך של 100,000 ש"ח.
יצוין, כי על החלטה זו תלוי ועומד ערעור שהגיש המבקש לבית-משפט זה ביום 14.2.07. ביני לביני, ביום 8.2.07 הגיש המבקש בקשה חדשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' מאיר קרת ) דחה בקשה זו ביום 18.2.07, בקובעו: "אין כל מקום לשינוי החלטתי מיום 31.12.06 באשר לתנאי יציאת החייב את הארץ, הכנ"ר הוסמך על ידי לקבוע ערבות צד ג' המקובלת עליו, ועל החייב להציע ערבות צד ג' תושב ואזרח ישראל".
ביום 22.2.07 הוגשה לבית-משפט זה הבקשה דנא למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש, בגדרה נתבקש בית-המשפט להתיר יציאתו לארצות הברית לצורך קביעת מועד סופי לניתוח דחוף והכרחי עקב ההחמרה שחלה מצבו. בבקשה זו מציין המבקש כי מזה 18 שנה הוא מתגורר בארצות הברית ולכן אין ביכולתו לגייס ערב צד ג' שהינו תושב ואזרח ישראל. כן טוען המבקש כי מניעת יציאתו מן הארץ מסבה לו נזק רפואי בלתי הפיך. לבקשה אף צורפו מכתבים מאת רופאו של המבקש.
המשיבים, מנגד, הביעו התנגדותם לבקשה בסוברם כי אין מקום להתיר למבקש לצאת את הארץ טרם שמילא אחר התנאים שנקבעו בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 31.12.06.
דין הבקשה להידחות.
דעתי היא כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 18.2.07, בגדרה הוחלטה שלא להתיר למבקש לצאת את הארץ מבלי שהלה יעמוד בתנאים שהוצבו לו, ובפרט מבלי שיפקיד ערבות צד ג' של תושב ואזרח ישראל. בבסיס החלטתי זו עמדו שלושה טעמים עיקריים:
ראשית , יש לזכור כי על דרך הכלל אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטה של הערכאה הדיונית לעניין מתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים (ראו למשל, רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם); רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) (לא פורסם); רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ , פ"ד נה(2) 307). לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר אותם מקרים חריגים. מעבר לנדרש אעיר, ומבלי שאדרש לקבוע מסמרות בעניין, כי התנאים שהציב בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 31.12.06 הינם על-פניהם סבירים בהיותם מאזנים כדבעי בין הנזקים העשויים להיגרם למבקש, המתגורר דרך קבע בחו"ל, אם לא תותר יציאתו מן הארץ לבין זכותם של נושי המבקש להיפרע מחובותיהם בהקדם.
שנית , בצדק ציין כונס הנכסים הרשמי (הוא המשיב 2), כי מכתביו של רופאו של המבקש אינם מראים כל סיבה מדוע אין הוא יכול לקבל בארץ את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק. כן יש לזכור, כי מזה מספר חודשים המבקש לא נבדק על-ידי הרופא שטיפל בו בארצות הברית וכי הוא ממילא לא השכיל להמציא בפני בית-משפט זה אישורים רפואיים עדכניים בדבר בדיקות רפואיות שנערכו לו לאחרונה.
לבסוף , נתתי דעתי אף לקביעתו העובדתית של בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 31.12.06 לפיה המבקש הקשה על התנהלותם של הליכי פשיטת הרגל ואף נמנע במשך תקופה מסוימת מלשוב ארצה, כאשר נדרש לעשות כן על-ידי כונס הנכסים הרשמי.
על יסוד כלל הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.
ניתנה היום, י' באדר התשס"ז
(28.2.2007).
ש
ו פ ט