רע"א 3928/08 אידה רוזן נ. עזבון המנוח אליהו כהן ז"ל

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' ש' שילה) מיום 13.4.2008, במסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת לסעד זמני כנגד חלוקת עזבונו של מר אליהו כהן ז"ל (להלן:

המנוח ), וקביעתו כי דיון בבקשה לסעד הזמני מותנה בהפקדת 75,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית על ידי המבקשת, כשפקדון זה ישמש גם להבטחת הצו במידה וזה יינתן.

2.

המבקשת, כבת 70, היתה נשואה בעבר למנוח במשך כ-14 שנים ואף היתה ידועתו בציבור במשך כ-18 שנים, אולם בשנת 1985 ניתן גט לחומרא המורה על גירושי בני הזוג על ידי בית הדין הרבני בנתניה, עקב היותה של המבקשת גרושה והמנוח כהן. לטענת המבקשת, לאחר הגירושין היא נושלה לחלוטין מהרכוש המשותף שלה ושל המנוח, הנאמד במיליוני שקלים, ונזרקה לרחוב ללא קורת גג, בעת שהיא מטופלת בטיפול פסיכיאטרי ותרופתי.

3.

המנוח נפטר ביום 2.11.2005 ולא השאיר אחריו יורשים. בצוואתו ביקש המנוח להעניק את רכושו לטובת סטודנטים מיעוטי יכולת. לטענת המבקשת, עד כה - אף שחלפו כשנתיים וחצי מאז פטירתו - עמלים מנהלי העזבון כדי להתחקות אחר רכושו העצום של המנוח והצוואה טרם מומשה.

4.

ביום 12.1.2006 פנתה המבקשת בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, במסגרתה התבקש פסק דין הצהרתי לפיו למבקשת מחצית מהנכסים, הזכויות הסוציאליות והזכויות הפנסיוניות אשר מתנהלות על שם המנוח בהתייחס לשנים בהן היו נשואים. תביעתה התבססה על הטענה כי היקף רכושו של המנוח נודע לה רק בסמוך לפטירתו ואילו בזמן נישואיהם הוסתר ממנה הרכוש ונגזל ממנה חלקה בו.

5.

בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופטת ר' מקייס) דחה את התביעה על הסף. החלטתו התבססה על הקביעה כי התביעה נעדרת עילה, שכן היקף רכושו של המנוח היה ידוע לתובעת עוד במועד ההתדיינות בבית הדין הרבני (בנושא הגירושין והנושאים הכרוכים), ולכן אין בסיס לטענתה של המבקשת. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט לענייני משפחה כי בכל הקשור לנושאים הממוניים קיימת התיישנות (שכן חלפו 22 שנים מאז הגירושין ועד להגשת התביעה) ובנוסף קבע כי אין ספק שהיה שיהוי וויתור של המבקשת על תביעותיה. עוד נקבע כי לאור הדיון וההכרעה בנושאי הרכוש בבית הדין הרבני, יש לדחות את התביעה בשל קיומו של מעשה בית-דין.

6.

על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בד בבד, הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני כנגד חלוקת עזבונו של המנוח, ובית המשפט המחוזי הורה על מתן סעד ארעי במעמד צד אחד. יצויין עוד, כי המבקשת הגישה בקשה להחזר אגרה ולפטור מהפקדת עירבון במסגרת הערעור, אולם בקשה זו נדחתה ביום 14.4.2008, לאור הקביעה כי המבקשת לא הניחה בסיס עובדתי הולם לטענת דלותה הכלכלית. המבקשת הגישה ערעור בעניין זה לבית המשפט המחוזי, אשר עודנו תלוי ועומד.

7.

בדיון בעניין הבקשה לסעד זמני, שהתקיים ביום 13.4.2008 במעמד שני הצדדים, טען ב"כ המבקשת כי מצבה הכלכלי הוא בכי רע ועל כן אין ביכולתה להפקיד סכום של 75,000 ₪ כתנאי למתן הסעד הזמני. בית המשפט המחוזי קבע כי אינו רואה מקום לצו הזמני שניתן במעמד צד אחד והוא מתבטל. עוד קבע כי אם המבקשת תשוב ותעמוד על הצו, היא תפקיד סכום של 75,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, כתנאי לדיון בבקשה למתן צו ולהבטחת הצו.

8.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי מבקשת המבקשת לערער. לטענת המבקשת, בית המשפט קמא לא נתן לה הזדמנות נאותה להוכיח את טענותיה, ובין היתר את טענותיה בדבר מצבה הכלכלי הקשה. עוד טוענת המבקשת כי הבקשה לצו מניעה שאותה הגישה לוותה בראיות מהימנות המצביעות על קיומה של עילת ערעור ועל סיכויי ערעור טובים.

המבקשת מציינת עוד כי על פי תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט לפטור מהמצאת ערבות אם ראה שהדבר צודק וראוי ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, סבורני כי דינה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תשובה.

10.

כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטה של הערכאה הדיונית לעניין מתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 1259/07 גלית שטיין נ' הסתדרות העובדים הלאומית בא"י (לא פורסם, 11.2.2007); ע"א 1425/07 שריד דרורי נ' גיל דבורה, עו"ד (לא פורסם, 28.2.2007); רע"א 11151/07 ליאור גבריאל נ' בנק מזרחי טפחות (לא פורסם, 31.12.2007) והאסמכתאות הנזכרות שם). במקרה דנן, איני סבור כי ישנה הצדקה להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא.

11.

לא ניתן להתעלם מקיומה של החלטה שיפוטית של בית המשפט לענייני משפחה ולפיה למבקשת אין עילת תביעה וכן כי תביעתה התיישנה (כמפורט לעיל). במצב דברים זה, שומה היה על המבקשת להראות כי מתקיימים התנאים למתן סעד זמני בערעור, קרי כי סיכויי ערעורה טובים וכי מאזן הנוחות מצדיק את מתן הסעד הזמני.

12.

מבלי להיכנס לשאלת סיכויי הערעור, סבורני כי מאזן הנוחות לא הצדיק את מתן הסעד הזמני, שכן המבקשת לא הצביעה על נזק ממשי ובלתי הפיך שייגרם לה אם לא יינתן, בשלב זה, הסעד הזמני. המבקשת עצמה מציינת כי במשך כשנתיים וחצי מאז פטירת המנוח, טרם עלה בידי מנהלי העיזבון לאתר את כל נכסיו של המנוח. בנסיבות אלה, דומה כי אין חשש כי עד להכרעה בערעור יחולק העיזבון. לכך יש להוסיף כי הערעור נקבע למועד קרוב - ליום 4.6.2008, ועל כן ההכרעה בו צפויה להינתן בעתיד הנראה לעין. גם התנהלותה של המבקשת אינה מצביעה על דחיפות יתרה המצדיקה מתן סעד זמני. המבקשת פנתה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור רק ביום 1.5.2008, למרות שהחלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה כבר ביום 13.4.2008.

13.

לאור האמור, הנני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.