בג"ץ 149/97 ג.ש. תעשיות קרמיקה בע"מ נ. מכון התקנים הישראלי

1.העותרת הינה חברה יצרנית המייצרת בישראל מוצרי סניטציה, ובין היתר אסלות.

העתירה מכוונת אל המשיב, כי יחדל לאשר לרשות המכס לשחרר מפיקוחו אסלות שאינן ממלאות אחר כל דרישות תקן ישראלי 146, המתייחס ל"אסלות ישיבה לבתי כסא מחומר קרמי". על פי הטענה, האסלות המיובאות ארצה אינן עומדות בתנאי התקן, בשל כך שאין הן עונות על התנאי הנכלל בתקן, על פיו מבנה האסלה צריך למנוע "החזרת מים בעת השטיפה מעל שולי האסלה לריצפה"; וכן התנאי כי "התזה אל מחוץ לשולי האסלה אסורה". משכך, טוענים העותרים, על המשיב לפעול למניעת ייבואן של אסלות אלה.

2.עמדת המשיב שונה. עמדתו היא, כי המים הניגרים אל האסלה ממיכל ההדחה, ונכנסים אל האסלה בעוצמה - כנדרש על מנת שימלאו את ייעודם - בלתי נמנע שמספר טיפות שלהם יותזו אל מחוץ לאסלה. על פי נסיונות שנעשו, כך קורה בכל אסלה מהאסלות הנמצאות בשימוש, אשר נבדקו על ידי המשיב; וכך, לטענת בא כוח המשיב, גם באסלות המיוצרות על ידי העותרת הראשונה.

אכן, על פי תקנים המקובלים בארצות אחרות, אין תקן הדורש שלא יותזו אף לא טיפות מים בודדות אל מחוץ לאסלה בתהליך שטיפת האסלה. על רקע זה, מפרש המשיב את תקן 146 הנ"ל, כך שאם ניתזות מספר טיפות בתהליך שטיפת האסלה - עד עשר טיפות - לא יחשב הדבר להתזה. שאם לא תאמר כן, כך עמדת המשיב, לא ניתן יהיה לעשות שימוש באסלות המקובלות על הכל, באשר לא ניתן, כאמור, למנוע התזה של מספר טיפות בכל תהליך של שטיפה. מוסיף המשיב וטוען, שלאור האמור, הפירוש לשיטת העותרים, על פיו גם התזה של מספר טיפות יחשב ל"התזה" במובן התקן הנ"ל, הינו פירוש הגובל באבסורד, וזו גזירה שאין ציבור יצרני ומיבאי אסלות יכול לעמוד בה.

על רקע זה, גם מתקיים הליך לתיקון תקן 146, אשר יכלול, בין היתר, תיקון שיהיה בו להבהיר, כי התזה של מספר טיפות לא תחשב להתזה.

נדגיש, שבטיעון בפנינו לא נסתרה על ידי בא כוח העותרת עמדת המשיב, על פיה לא ניתן למנוע התזת מספר טיפות בתהליך שטיפת האסלה, אם מבקשים שהשטיפה תמלא את יעודה.

3.בנסיבות האמורות, נחה דעתנו שפירושו של המשיב את התנאי האוסר התזה כמצוטט לעיל, הינו פירוש אפשרי, בהיותו הפירוש המקיים את תכליתו של תהליך השטיפה של אסלות.

עם זאת, ראוי ורצוי שתהליך תיקון תקן 146 לא יושהה עוד, וכי כל הגורמים המעורבים יפעלו ללא דיחוי להשלמת הליך תיקון התקן כאמור. לא מצאנו הצדקה לסחבת בהליך התיקון.

4.לא התעלמנו מכך, שבעבר גרם המשיב אחרת, וזו גם היתה עמדתו כלפי העותר השני, בכל הנוגע לפירוש איסור ההתזה אשר נכלל בתקן האמור. אך מתברר, שלימוד נוסף של הנושא, והניסיון שהצטבר חייבוהו לנקוט עמדה שונה, כעמדתו בפנינו.

על סמך האמור לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.