פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
1500/10
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים
3. בית הדין הרבני הגדול בירושלים
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד יעקב קצין
בשם המשיבה 1:
עו"ד ד"ר משה פוגל
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
העותר והמשיבה 1 (להלן הצדדים ) נישאו בשנת 2001 והתגרשו ביום 4.11.08. מנישואין אלה נולדו להם שלושה ילדים. ביום 29.10.08 הגיש מומחה שמינה בית הדין את המלצותיו לגבי הילדים. בין היתר נאמר, כי "ימונה בורר אשר יעזור לשני ההורים לעבד את המכשולים של הפירוד לגבי הילדים.."; וכן, שהילדים יעברו "בדיקות פסיכולוגיות כוללניות", ובעקבותיהן יחליטו ההורים עם הבורר באילו צעדים טיפוליים יש לנקוט. המלצות אלה אומצו על ידי הצדדים במסגרת הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין (ביום 30.10.08), אך הנוסח תוקן - ותחת התואר "בורר" נאמר, "מומחה שהצדדים יסכימו עליו... ובהעדר הסכמת הצדדים, יחזור העניין לבית הדין".
ב.
הצדדים לא הגיעו להסכמות בדבר זהות המומחה, מומחה ראשון שמונה על ידי בית הדין נמצא לא מתאים - ולאחר דיונים שונים החליט בית הדין למנות את הרב פלוני (בהחלטה מיום 4.3.09). העותר טען, כי הרב פלוני הוא יועץ זוגי, אך אינו פסיכולוג ואינו מתמחה בילדים, וביקש מבית הדין הרבני הגדול לפסול את המינוי. בהחלטתו (מיום 16.9.09) קבע בית הדין הרבני הגדול, כי לא ברור מדוע אכן מונה אותו רב. ומאידך גיסא נאמר, כי המינוי אינו חורג מהסכמות הצדדים, וכי "יתכן מאוד שבית הדין שמכיר היטב את המצב שנוצר בין ההורים... ובחר ברב פלוני מתוך ידיעה שבידו לסייע בפתרון ענין ביקורי הילדים אצל אביהם". בשורה התחתונה נקבע, כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי שיבחן מחדש את המינוי, אך "אם בית הדין יראה שדוקא המינוי של הרב פלוני הוא יביא את הפתרון הראוי לעניין הילדים, לא נתערב בשיקול דעתו". ביום 8.12.09 שמע בית הדין הרבני האזורי את טענות הצדדים, וחזר על החלטתו הקודמת בעניין מינוי הרב פלוני .
ג.
כלפי החלטות אלה הוגשה העתירה שבפנינו, בה נטען בין היתר כי בתי הדין אינם מוסמכים לדון בשאלות הקשורות לילדי הצדדים, וכי לא היה מקום למנות מומחה שאינו פסיכולוג ואינו מתאים לתפקיד שיועד לו בהסכם הגירושין. בתגובת המשיבה (מיום 9.3.10) נטען, כי העותר העלים מבית המשפט את העובדה, שבית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע שהסמכות לדון בענייני ילדיהם של הצדדים מסורה לבתי הדין הרבניים (החלטת השופט מרכוס מיום 27.8.08 בתיק תמ"ש 1790/08). עוד נטען, כי העותר סיכל כל מינוי מוסכם - ולפיכך, חזר המינוי לשיקול דעתו של בית הדין הרבני. נטען, כי עיון בהמלצות המומחה שאומצו בהסכם הגירושין מעלה, שתפקידו העיקרי של המומחה הוא לסייע לצדדים לעבד את חילוקי הדעות ביניהם , ולסייע להם לקבל החלטות לגבי הטיפול בילדיהם לאחר קבלת תוצאות הבדיקות הפסיכולוגיות עליהן הוסכם. ולבסוף, נטען כי העותר מתנהל בחוסר נקיון כפיים וכי הוא ממשיך לסרב לפנות לרב פלוני .
ד.
לאחר העיון אין בידינו להיעתר לעתירה. אף מבלי להידרש לשאלת נקיון הכפיים בהעלמתה של החלטת בית המשפט לענייני משפחה (ראו בג"צ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה , פ"ד מא(1) 409) - מדובר בהחלטה שיפוטית הקובעת כי הסמכות מסורה לבתי הדין. ככל שסבור העותר אחרת, עליו לפעול במדרג הערעורי הרגיל. אשר לסוגיית המומחה שמונה, עניין זה כשלעצמו אינו מגלה עילה להתערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. במסגרת ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, היה בית הדין מוסמך למנות את הרב פלוני - שכן ההסכמות לא דרשו מינוי פסיכולוג או מומחה לענייני ילדים בדוק (יוזכר, כי בהמלצות שכתב המומחה שמינה בית הדין, פסיכולוג במקצועו, הומלץ למנות בורר - והתפקיד שיועד לו הוא יישוב מחלוקות בין הצדדים). כיון שמקריאת העתירה עולה, כי עיקר המחלוקות נובע מחילוקי דעות באשר לתפיסות עולם דתיות, יתכן שזה השיקול שעמד לעיני בית הדין - ובכל מקרה, כאמור, מדובר בעניין המסור ככלל לערכאה הדיונית, ואין הוא מגלה עילה להתערבות. הדעת נותנת כי בהמשך ישקול בית הדין את כל הנחוץ גם בהקשר דנא.
ה.
אין בידינו להיעתר לעתירה. העותר ישא בשכר טרחת בא כוחה של המשיבה 1 בסך 3,000 ₪.
ניתן היום, ב' בניסן תש"ע (17.3.10).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט