פסק-דיןעליוןבית המשפט העליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1509/01 יהודה גבאי נ. הסוכנות היהודית היהודית לארץ ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העתירה נדחתה משום שהסעד המבוקש, העברת כספי ביטוח בגין רכוש שנשרף בדליקה ב-1952, הוא סעד מתחום המשפט הפרטי. הענין נתון לסמכותו של בית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט הגבוה לצדק, ללא התייחסות לטענות התיישנות או שיהוי.

העובדות

העותר, בנו של העותר 1, טוען כי רכוש שהביאו הוריו מאירן בעת עלייתם לארץ בשנת 1951 נשרף בדליקה בשנת 1952 במחסנים של המשיבה 1 בנמל יפו. לטענתו, הרכוש היה מבוטח בחברת ביטוח שמקום מושבה בלונדון, וכספי הביטוח לא הגיעו להוריו. העותר פנה לגורמי ציבור ללא הצלחה ולאחר מכן לבית המשפט הגבוה לצדק.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם בית המשפט הגבוה לצדק הוא הערכאה המתאימה לדון בתביעה לתשלום כספי ביטוח בגין רכוש שנשרף?

הלכות

  1. 1

    סעד כספי מסוג זה הוא סעד מתחום המשפט הפרטי וטענות הנוגעות לו צריכות להתברר בערכאה המתאימה לתביעת סעדים מן הסוג המבוקש, ולא בבג"ץ.

    ״הסעד שמבקש העותר הוא סעד מתחום המשפט הפרטי, ומבלי שנתייחס לטענות אפשריות של התיישנות או שיהוי, דין טענותיו להתברר בערכאה המתאימה לתביעת סעדים מן הסוג המבוקש.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עתירה
  • סמכות
  • בית המשפט האזרחי
  • סעד מתחום המשפט הפרטי
  • כספי ביטוח
  • הסוכנות היהודית
  • התיישנות
  • שיהוי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה

לצדק

בג"ץ 1509/01

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד

השופט י' טירקל

כבוד

השופטת ד' ביניש

העותר

ים

:

1. ברוך גבאי

2.

יהודה גבאי

נגד

המשיבים

:

1.

הסוכנות היהודית לארץ ישראל

2.

מדינת ישראל

,

משרד האוצר

עתירה

למתן צו על תנאי

פסק-דין

עניינה של העתירה בטענת העותר 2 (להלן: "העותר"), בנו של העותר 1, כי רכוש שהביאו הוריו מאירן בעת עלייתם לארץ בשנת 1951 נשרף בדליקה שפרצה בשנת 1952 במחסנים של המשיבה 1 בנמל יפו. העותר טוען בתצהירו כי הרכוש היה מבוטח בחברת ביטוח שמקום מושבה היה בלונדון, אך כספי הביטוח לא הגיעו לתעודתם, קרי - להוריו. העותר מציין כי למיטב ידיעתו כספי הביטוח שולמו למשיבה 1 והגיעו בסופו של דבר למשיב 2. הוא מבקש כי בית המשפט יוציא מלפניו צו המורה למשיבות ליתן טעם מדוע לא יעבירו לעותרים כספים אלה. העותר פעל במגמה להשיג את תיקון העוול שהוא חש שנגרם לו בדרכים שונות, ולאחר חלוף שנים רבות בהן לא עלה בידו להשיג את מבוקשו בפניות לגורמי ציבור, פנה לבית משפט זה. אלא שבית המשפט הגבוה לצדק אינו הערכאה המתאימה להושיט לו סעד.

הסעד שמבקש העותר הוא סעד מתחום המשפט הפרטי, ומבלי שנתייחס לטענות אפשריות של התיישנות או שיהוי, דין טענותיו להתברר בערכאה המתאימה לתביעת סעדים מן הסוג המבוקש. יתר על כן, העתירה מופנית בעיקרה כנגד הסוכנות היהודית, ובהתחשב בטיבו ובמהותו של גוף זה ובנושא התביעה, הענין שמעלים העותרים הוא בתחום סמכותו של בית המשפט האזרחי [ראו: בג"צ 4212/91 "בית רבקה" נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל , פ"ד מז(2) 661 בעמ' 679].

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

ניתן

היום, כ"ד באייר תש"סא (17.5.2001).

ש

ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בגץ 4212/91

הלכות

  1. 1סעד כספי מסוג זה הוא סעד מתחום המשפט הפרטי וטענות הנוגעות לו צריכות להתברר בערכאה המתאימה לתביעת סעדים מן הסוג המבוקש, ולא בבג"ץ.