בג"ץ 1513/08 פלוני נ. ביהמ"ש המחוזי בתל אביב

השופט א' א' לוי

תכלית העתירה שבפנינו היא אחת: מניעת עדותה של קטינה, במשפט המתנהל נגד מספר נאשמים ובהם העותר, שהוא אחיה, בחשד כי ביצעו בה עבירות מין והיא ילדה רכה בשנים. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בפניו מתנהל המשפט, הורה על העדתה של הקטינה באמצעות טלוויזיה במעגל סגור, נוכח הקשיים שביטאה במתן עדות באולם בית-המשפט.

העותר – המעיד על עצמו כי טובתה של הקטינה עומדת לנגד עיניו – סבור כי אין בפתרון זה כדי לתת מענה למצוקה אליה היא נקלעה. חיובה למסור את עדותה כרוך, להשקפתו, בסכנת נפשות של ממש. לא לנפשו-שלו חלילה מכוון העותר, כי אם לזו של הקטינה, וחושש הוא כי היא תפגע בעצמה אם תחויב להעיד. מכאן בקשתו להורות לבית-המשפט המחוזי שלא להעיד את הקטינה קודם שימונה לה פסיכיאטר בלתי-תלוי, שיחווה דעתו בשאלת כושרה למסור את העדות בלא שהדבר יהיה כרוך בפגיעה נפשית חמורה.

דין העתירה להידחות על הסף. בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיה של ערכאה דיונית. ניהולו של משפט, לרבות קביעתם של הכללים הדרושים לשם קיומו התקין ולהגשמת תכליתו – קביעתם של ממצאים בשאלות של אשמה או חפות, הוא ענין הנתון לשיקול-דעתה של אותה ערכאה. יהא זה מקרה נדיר שבנדירים, מקום בו קם חשש להחלטה בלתי סבירה באורח קיצוני, שבית-משפט זה יהא מוכן לשקול התערבות בהליך תלוי ועומד. נושאה של עתירה זו אינו נמנה עם אותם מקרים, ואין כל בסיס לטענה כי בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי נפל פגם. אדרבא, מן העתירה עולה ריח של ניסיון לנצל לרעה הליכי משפט, ורק בשל כך שלא התבקשה תשובתה של המדינה לא ראינו מקום לחייב את העותר בהוצאות.

בהיעדר כל עילה להידרש לעתירה, אנו דוחים אותה על הסף.