בג"ץ 1514/05 קו לעובד נ. משרד הפנים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת לבטל את התנאי הקבוע בסעיף 19(ג) ל"נוהל שמיים סגורים – תיקון 1.6.04" כפי שנקבע על ידי מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. מכוחה של הוראה זו, תנאי לניוד עובד זר המצוי במשמורת ממעסיק אחד למישנהו הוא כי העובד הזר המציא את דרכונו לרשויות ההגירה בתוך 8 ימים ממועד כניסתו למשמורת. על פי נוסחו המקורי של סעיף 19(ג) לנוהל, ניוד עובדים זרים הותנה, בין היתר, בכך כי העובדים הינם

"בעלי דרכון זר בתוקף אשר נתפסו כשהם נושאים את דרכונם, או המציאו את הדרכון לרשויות מקום המשמורת בו הם מוחזקים בתוך 8 ימים מיום כניסתם למשמורת, ובלבד שטרם נקבע מועד להרחקתם מן הארץ".

2.העותרת טוענת בעתירתה כי תנאי "שמונת הימים" להמצאת הדרכון הינו בלתי סביר באופן קיצוני, ולכן דינו להתבטל. זאת, מן הטעם כי הגבלה זו שוללת את זכותו של העובד ליהנות מהנוהל מקום שטעמים ענייניים וסבירים מנעו ממנו מלהציג את דרכונו בתוך המועד האמור; כך, למשל, אם המעסיק הקודם מעכב את הדרכון תחת ידו, או שהדרכון אבד או נגנב, ונדרש פרק זמן ארוך יותר כדי לטפל בהשגתו לצורך הצגתו בפני הרשות המוסמכת. עוד נטען, כי קביעת פרק זמן של 8 ימים אינו חיוני כלל בתורת תמריץ לעובד לצורך הצגת הדרכון, שכן, ממילא קיים תמריץ מובנה לעובד להציג את הדרכון בדחיפות ככל הניתן, לאור קיום התנאי, שעליו העותרת אינה חולקת, כי אם נקבע מועד להרחקתו של העובד מן הארץ, שוב לא יהיה בהצגת הדרכון לאחר מכן כדי לשנות את גזירת הרחקתו. עמדת העותרת היא, איפוא, כי אם טרם נקבע מועד להרחקת העובד הזר, יש לאפשר את ניודו אם הופקד דרכונו במתקן המשמורת גם לאחר חלוף שמונה ימם מיום המעצר, ובלא הגבלת זמן.

3.המדינה בטיעוניה העלתה טענות סף שונות. היא הסבירה את הרקע לעמדתה לגופה, ובה היא נדרשת, במסגרת מדיניות הממשלה, להתמודד עם תופעת העובדים הזרים השוהים בישראל ללא היתרי שהייה ועבודה, וליצור מנגנונים יעילים אשר יבטיחו את יציאת השוהים שלא כדין מן הארץ. נוהל השמים הסגורים נועד להתמודד עם תופעת השהייה הבלתי חוקית של עובדים זרים בישראל, ומנגד, לענות לצורך של המעסיקים בידיים עובדות באמצעות ניוד עובדים זרים הצפויים להרחקה לשם העסקה אצל מעסיקים מורשים. התנאי בדבר מציאות דרכון בידי העובד הזר נועד לאפשר פיקוח אפקטיבי על העובד, לאפשר את זיהויו, לבחון את נסיבות כניסתו ושהותו בארץ, וכן לאפשר את הרחקתו מן הארץ. קביעת לוח זמנים להמצאת הדרכון, כתנאי לניוד, נועד להגשים תכליות אלה, ולהבטיח קיום תמריץ להמצאת הדרכון בדחיפות.

4.בעקבות העתירה ומתן צו על תנאי, נעתרה המדינה באופן חלקי לבקשתה של העותרת, ותיקנה את סעיף 19(ג) לנוהל, באופן שייקבע בו כדלקמן:

"בעלי דרכון זר בתוקף אשר נתפסו כשהם נושאים את דרכונם או המציאו את הדרכון לרשויות מקום המשמורת בו הם מוחזקים בתוך 8 ימים מיום כניסתם למשמורת, או המציאו את הדרכון כאמור לאחר שחלפו 8 ימים, ושוכנע משרד הפנים כי העיכוב בהמצאת הדרכון נבע מהחזקת הדרכון שלא כדין על ידי המעסיק או על ידי חברת כח אדם, או נבע מסיבה מוצדקת אחרת שאינה באשמתו של העובד, והכל – אם טרם נקבע מועד להרחקתם מן הארץ".

תוספת זו לסעיף 19(ג) מוסכמת על העותרת, והיא רואה בשינוי זה משום מענה למבוקש בעתירתה.

אנו נותנים, איפוא, תוקף להסכמה זו של הצדדים, ורואים בכך את מיצוייה של העתירה.

אין צו להוצאות.