בג"ץ 1519/11 פאטמה אלשיך נ. צבא הגנה לישראל

השופט א' א' לוי:

1.

עניינה של עתירה זו בטענת העותרים – פלסטיני וישראלית הנשואים ומתגוררים בישראל – כי המשיבים מונעים שלא כדין את כניסתו לישראל של עותר 2, המחזיק בהיתר כניסה שניתן לו במסגרת בקשתו לאיחוד משפחות. לטענת העותרים, בשובו מביקור בשטחי יהודה ושומרון, עוכב העותר במחסום והופנה למפקדת התיאום והקישור, שם נאמר לו כי כניסתו לא תותר מן הטעם שקיים נגדו מידע הקושר אותו למעורבות בפלילים. העותרים, שאין כל תיק פלילי תלוי ועומד בעניינם, פנו במכתב הבהרה למשיבים ומשלא נענו, החליטו לפנות לבית-משפט זה. בקשתם היא, כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל ההחלטה בדבר מניעת כניסתו של עותר 2 לישראל.

2.

הסמכות העניינית לדון בעתירה כנגד החלטה של הרשות המוסמכת באשר למתן היתרי כניסה לישראל – המתקבלת לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל

(הוראת שעה), התשס"ג-2003 – נתונה לבית-המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 5(1) יחד עם פרט 12 לתוספת הראשונה בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000). החלטה הנוגעת לקיומה של מניעה פלילית כנגד כניסתו של אדם לשטח מדינת ישראל, מהווה שלב מקדמי בבחינת ההחלטה למתן היתר כניסה, ולפיכך נתונה אף היא לביקורתו של בית-המשפט לעניינים מנהליים (וראו: בג"ץ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון (טרם פורסם, 30.04.09). אמנם, לבית-משפט הגבוה לצדק סמכות מקבילה לדון בעניין זה ( בג"צ 4487/08

עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה אלוף פיקוד הדרום (טרם פורסם, 04.09.2008)), אך ככלל, יימנע מלעשות שימוש בסמכות זו ולא יידרש לעניין המצוי בסמכותה העניינית של ערכאה אחרת, אלא במקרים חריגים. העותרים לא פירטו מה טעם מיוחד יש בעתירתם המצדיק סטייה מן הכלל, ולפיכך דין העתירה להידחות על הסף.

למעלה מן הצורך יצוין כי מתגובת המשיבים עולה שהמניעה הפלילית שהיתה קיימת בעניינו של העותר 2 הוסרה, והוא יכול להיכנס לישראל על פי היתר המת"ק, וגם מטעם זה דין העתירה להידחות.