בג"ץ 1522/21 ריקי דנדיקר נ. ועדת ערערים נפגעי איבה

השופט ע' גרוסקופף:

1.

העתירה שלפנינו, שהיא למעשה מכתב בן שניים וחצי עמודים, מתארת נסיבות חיים קשות ומכמירות לב של העותרת. העותרת הוכרה כנפגעת איבה בהתאם ל חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 , בדרגת נכות בשיעור של 20% בגין פוסט טראומה בעקבות פיגוע שהתרחש בשנת 2007. במכתבה, מלינה העותרת על כך שבתום התדיינות שהגיעה עד לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 11710-01-21 זרפה נ' המוסד לביטוח לאומי (17.2.2021)) לא הוכרה זכותה להגדלת שיעור הנכות בעקבות החמרה שחלה במצבה הרפואי.

2.

ניכר מן המכתב כי הוא הוגש מתוך מצוקה גדולה שבה שרויה העותרת, ואולם בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, בהחלטת בית הדין נתגלתה טעות משפטית מהותית , ובנסיבות העניין הצדק מחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק . התנאי השני מתייחס לכך שהחלטת בית הדין מעוררת סוגיה עקרונית בתחום יחסי העבודה, בעלת חשיבות ציבורית כללית, או שנודעות לה השלכות רוחב (בג"ץ 524/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673, 693 (1986 ); בג"ץ 2944/10

קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 51 (13.10.2015) ). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אמות המידה האמורות. אין לפנינו שאלה כללית רחבה הטעונה הכרעתו של בית משפט זה, אלא מצויים אנו בעתירה הכרוכה כולה

בנסיבות העובדתיות והקונקרטיות של המקרה. כמו כן,

לא הצביעה העותרת על טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, ולמעשה אין העתירה כוללת טענות משפטיות כלל. משאלה פני הדברים, ברי כי אין מקום להתערבותנו לפי אמות המידה שהוצגו לעיל.

3.

מבלי להביע דעה לגופם של דברים, טוב תעשה העותרת אם תפנה לקבלת ייעוץ משפטי. העתירה נדחית אפוא, על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.