בג"ץ 1532/18 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

השופט י' אלרון:

העתירה שלפנינו עניינה בהחלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים (הרבנים י' אלמליח , הרב א' היישריק ו הרב א' שינדלר ) מיום 8.1.2018, בגדרה נדחה ברובו ערעורה של העותרת על החלטת בית הדין האזורי בפתח תקווה מיום 15.3.2017 (הרבנים י' לרר , מ' האגר ו ד' בר שלטון ), בעניין זכויותיה בדירת מגורים בה התגוררה עם המשיב 2 וילדיהם במהלך חיי נישואיהם.

רקע עובדתי וטיעוני הצדדים

1.

במסגרת הליך גירושין בין העותרת למשיב 2, שהתנהל בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, נידונו זכויותיהם של הצדדים בדירת מגוריהם, אשר נרכשה לאחר נישואיהם ורשומה על שם המשיב 2 (להלן: הדירה או דירת מגורים ).

2.

בתמצית ייאמר כי הצדדים הסכימו ש-56% משווי הדירה בעת רכישתה מומנו על-ידי המשיב 2, אך התגלעה מחלוקת ביניהם באשר למקור יתרת השווי בסך 44%.

לשיטת המשיב 2, מדובר בכספים שהביא עמו טרם הנישואין, ומשכך זכאי למלוא הזכויות בדירה.

לעומת זאת, ביקשה העותרת להכיר בזכותה למחצית מערך הדירה מכוח כוונת שיתוף ספציפי בנכס. לחלופין, ביקשה להכיר בזכותה למחצית מיתרת 44 האחוזים, אשר לשיטתה, מקורם במאמץ משותף של שני הצדדים, ומשכך יש לחלקם באופן שווה במסגרת איזון המשאבים ביניהם.

3.

בית הדין האזורי דחה את טענותיה של העותרת, וקבע כי הדירה שייכת למשיב 2, ולא תיכלל בחלוקת איזון המשאבים בין הצדדים. בתוך כך, צוין בהחלטתו כי לא הוכח שהעותרת תרמה מכספה למימון יתרת 44 האחוזים, ולכל היותר תרמה סכום "זניח", שלא הקנה לה זכות שיתוף בנכס. כן דחה את טענתה בדבר כוונת השיתוף הספציפי משלא הובאו די ראיות להוכחתה.

4.

על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, במסגרתו התקבלה בחלקה, כאמור, טענתה בדבר חלוקת יתרת 44 האחוזים, באופן זה שהעותרת תהיה זכאית לחמישה אחוזים מערך הדירה, וזאת על בסיס חישוב שערך בית הדין האזורי, ונדחתה טענתה בדבר כוונת השיתוף הספציפי.

יחד עם זאת, הורה בית הדין הגדול כי העותרת תוכל לחזור ולבקש מבית הדין האזורי לבחון את טענת כוונת השיתוף הספציפי במסגרת בירור עניין הנוגע להשקעה בשיפוצים בדירה, השנוי במחלוקת בין הצדדים.

5.

על החלטות אלה הוגשה העתירה דנן, בטענה כי הן פוגעות בכללי הצדק הטבעי וסותרות את הוראות החוק והפסיקה. בהודעת הבהרה בדבר ההליך בבית הדין האזורי בעניין ההשקעה בשיפוצים בדירה, הוסיפה העותרת כי נקבע דיון בפני בית הדין, אך הסוגיה טרם נבחנה שם. כדי למנוע דיון מקביל בשתי ערכאות באותו עניין, ביקשה העותרת כי בית משפט זה יכריע גם בנושא השיפוצים בדירה והשפעתם על שאלת כוונת השיתוף הספציפי.

6.

לעומת זאת, טען המשיב 1 בתגובתו המקדמית כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטותיו של בית הדין הרבני, וכן בשל אי מיצוי הליכים על-ידי העותרת, משלא מוצו ההליכים הדיוניים לעניין השיפוצים בדירה בבית הדין הרבני.

7.

יצוין כי בפנינו לא הונחה תגובתו המקדמית של המשיב 2, למעט הסכמתו לבקשה למתן צו ביניים מטעם העותרת.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובה המקדמית, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף לנוכח קיומו של סעד חלופי ואי מיצוי הליכים.

9.

כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק יימנע, ככלל, ממתן סעד מקום בו עומד בפני העותר סעד חלופי וטרם מוצו ההליכים.

משהדיון בסוגיית ההשקעה בשיפוצים בדירה טרם מוצה במערכת בתי הדין הרבניים, ולנוכח השלכתו האפשרית על ההכרעה בשאלת כוונת השיתוף הספציפי, איננו מוצאים מקום להידרש לעתירה בשלב זה.

10.

משכך, לא מצאנו להידרש לטענת הסף של המשיב 1 בדבר היקף ההתערבות המצומצם של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות בית הדין הרבני, או לדון בתוכן ההחלטות מושא העתירה דנן.

11.

למען הסר ספק, יובהר כי אין בהחלטתנו כדי למנוע מהעותרת לשוב ולפנות לבית משפט זה על מנת לקבל את הסעדים המבוקשים על-ידה, ככל שתהיה עילה לכך, לאחר שימוצו ההליכים במערכת בתי הדין הרבניים.

12.

משנדחית העתירה, נדחית ממילא גם הבקשה למתן צו ביניים. ואולם, יש לקוות כי הסכמתו של המשיב 2 לבקשה תעמוד בתוקף עד למיצוי ההליכים על-ידי העותרת בדבר זכויותיה בדירה, שעה שמדובר בדירת מגורים.

13.

סוף דבר, העתירה נדחית, וכך גם הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.