בג"ץ 1535/02עבד אל חורטי נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות בנשק שלא כדין, נעצר עד תום הליכי המשפט, וזאת לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי הונחה תשתית ראייתית מספקת למעצר.

על-פי כתב-האישום, במהלך חיפוש שנערך במתחם המגורים של משפחת העורר, העורר נצפה נמלט כשבידו אקדח טעון ודרוך. במרדף זה השליך העורר את האקדח מידיו, נכנס לביתו ושם נתפס. מאוחר יותר, כך על-פי כתב-האישום, נמצא גם האקדח שהושלך.

עיקר טענת העורר בעררו הייתה, כי התשתית הראייתית אינה בעוצמה המספקת למעצר, שכן קיימות סתירות בין עדויות השוטרים, אין זיהוי ישיר של העורר, העורר לא היה מוכר לשוטרים, וכיוצא באלה טענות. לחלופין נטען, כי משנתפס האקדח, שוב נתבטל החשש למסוכנות העורר וניתן להסתפק בחלופת מעצר.

יש לדחות טענות אלה. כאמור, העורר נתפס במהלך מרדף. האפשרות של טעות בזיהויו, על-פניה, אינה נראית לי ריאלית. ואילו לגוף העניין, החזקת אקדח טעון בוודאי מלמדת על מסוכנותו. אם נוסיף לכך את עברו הפלילי החמור של העורר, הרי ברי שאין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הערר נדחה.