בג"ץ 1549/95 משה רופל נ. אילו פרץ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ארבע החלטות של כב' השופט ביין שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המבקשים במסגרת ה"פ 141/95, בבית המשפט המחוזי בחיפה.

החלטותיו של כב' השופט ביין ניתנו בתאריכים 29.1.95, 30.1.95, 7.2.95 ו16.2.95-. יש לציין, כי בבקשות הפסילה החוזרות מופיעות אותן טענות שיש למבקשים בדבר אופן ניהול ההליך על-ידי כב' השופט ביין. החלטתו האחרונה של כב' השופט ביין נמסרה לידי המבקשים בתאריך 21.2.95, ובתאריך 3.3.95 הוגש בבית-המשפט המחוזי בחיפה ערעור על ארבעה החלטותיו של כב' השופט ביין שלא לפסול עצמו.

המבקשים טוענים, כי קיים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור על שלושת ההחלטות הראשונות. טענה נוספת שהיתה בפי המבקשים, לפיה הוגש הערעור על ההחלטה האחרונה במועד נדחתה בהחלטתו של כב' השופט גולדברג מיום 19.7.95 (בש"א 3010/95). בהחלטה זו נקבע, כי הגשת ערעור היא אך לבית-המשפט שלערעור, ואין בהגשת הערעור במקרה זה לבית-המשפט המחוזי בחיפה - אפילו נעשה הדבר במועד - משום הגשת ערעור כדין.

לכתחילה סברתי כי קיימת הצדקה להארכת המועד להגשת ערעור על ההחלטה האחרונה מיום 16.2.95, בשל כך שהמבקש גילה דעתו במועד

כי דעתו אינו נוחה ממנה, אפילו שגה והגיש את הערעור בבית-המשפט המחוזי בחיפה. ואולם, לאחר בחינת כל נסיבות הענין החלטתי, כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד המתייחסת לכל ארבע ההחלטות שהוזכרו לעיל של כב' השופט ביין.

אבאר עמדתי. ראשית , אני מוצאת, כי לא הוכח קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור על שלוש ההחלטות הראשוניות (מיום 29.1.95, 30.1.95, ו7.2.95-). לגבי אלה תם המועד הרבה לפני התאריך 3.3.95 (מועד הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי). המבקש יכול היה לערער על כל אחת מן ההחלטות האמורות, ואולם הוא בחר להגיש בקשות חוזרות לפסילת כב' השופט ביין. רק לאחר דחיית הבקשה הרביעית בענין זה גמלה בליבו ההחלטה לערער על כל ארבע ההחלטות, אך זאת לאחר שהמועד לגבי שלוש ההחלטות הראשוניות כבר הוחמץ. איני סבורה, כי בנסיבות שתוארו יש לאפשר למבקש לחזור על עקבותיו ולערער על החלטותיו הנ"ל של כב' השופט ביין לאחר שנכשל בנסיונותיו לשכנע את כב' השופט ביין לחזור בו מן העמדה שאין הצדקה לפסילתו בענין זה. שנית , בדיון שהתקיים בפני התברר (והדבר אף מתאשר מכתבי בי הדין שהוגשו לאחר מכן), כי כב' השופט ביין אינו דן בה"פ 141/95 שהגישו המבקשים, אלא כב' השופט גרשון. בירור שנעשה במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה מעלה, כי התיק קבוע להוכחות בפני כב' השופט גרשון. במקרה זה יש בדיון בהחלטותיו של שופט שכבר אינו דן בתיק שלא לפסול עצמו משום עיסוק בענין תאורטי. הסיכוי שהתיק ישוב להידון בפני כב' השופט ביין לאחר ששופט אחר כבר דן בו, הוא אפסי, ובודאי אינו מצדיק הארכת המועד המתבקשת.

אשר על כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה. המבקשים ישלמו למשיב הראשון שכר טירחת עורך דין (לרבות הוצאות) בסכום כולל של 1,000 ש"ח.