בג"ץ 156/06 ריאד אל חרוב נ. הנהלת בית הסוהר דקל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.העותר המייצג את עצמו פנה בעתירה לבית משפט זה בבקשה כי נורה לרשויות בית הסוהר בו הוא כלוא לטפל כראוי בערעור שהגיש על גזר דין שניתן נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 26.1.05. לטענתו, הוא הגיש ערעור כאמור ביום 29.2.05 אולם לא נקבע כל תאריך לדיון, וכאשר פנה לרשויות שב"ס בענין זה נענה כי לא הגיע לידיהם כתב ערעור כלשהו אותו ניתן היה להעביר לבית המשפט. אי לכך, רשויות שב"ס הציעו לעותר כי מחמת חלוף הזמן, יגיש לבית המשפט בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. על יסוד אלה, פנה העותר לבית משפט זה כי יסייע לו בקביעת מועד לערעור.

2.מתשובת המשיב לעתירה עולה כי העותר הינו אסיר שנגזר עליו עונש מאסר בגין עבירות אינוס, מעשים מגונים וכניסה שלא כדין לישראל. מבדיקה מקפת של טענותיו ומספר מפגשים עמו ועם הגורמים המוסמכים בשב"ס וכן בבית המשפט עולה כי לא הוגש על ידו ערעור על פסק הדין שניתן בעניינו, להבדיל, ככל הנראה, מבקשת חנינה.

לאור זאת, דין טענותיו של העותר לפיהן ערעור שהגיש לא טופל כראוי על ידי רשויות שב"ס, להידחות; עם זאת, המדינה הודיעה כי אם העותר יבקש להגיש ערעור, ויגיש לצורך כך בקשה להארכת מועד, היא לא תתנגד לבקשה.

3.לאור האמור, בהעדר עילה, דין העתירה להידחות על הסף.