פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
1589/08 - ה'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. סלאם אחמד עבד אלראוף נזאל
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 18.2.08) בבקשת העותרת 1 (להלן: "העותרת") לבקר את בעלה, תושב האזור, הכלוא במתקן כליאה בישראל. ביום 20.2.08 הודיע המשיב לעותר 2, המוקד להגנת הפרט, כי יום קודם לכן הונפק לעותרת היתר לביקור חד פעמי אצל בעלה הכלוא, התקף מיום 26.2.08 עד ליום 10.4.08. בהמשך לכך ולבקשתם, החלטתי ביום 4.9.08 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.
2.
העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה ממושך מצד המשיב לבקשת העותרת. לדבריהם, כבר בחודש אפריל 2007 פנתה העותרת למשיב, באמצעות הצלב האדום. משלא נענתה פנייתה, פנה ביום 4.12.07 העותר 2 ללשכת היועץ המשפטי של המשיב בבקשה להסדיר את ביקורה של העותרת אצל בעלה, אולם לא זכה למענה. בשל כך הוגשה עתירה זו. לטענת העותרים, אף אם הגשת העתירה לא היא אשר הובילה לקבלת הסעד, אין המדובר בתנאי הכרחי לפסיקת הוצאות. לגישתם, די בכך שהעתירה הוגשה בעיתוי, אשר מנקודת מבטם כעותרים היה סביר ואף חיוני.
3.
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הגשת העתירה לא תרמה לקבלת הסעד המבוקש, שכן העתירה הועברה להתייחסותו רק ביום 27.2.08, כשמונה ימים לאחר שהונפק ההיתר המבוקש. עוד טוען המשיב, כי בירור שנערך עם הגורמים הרלבנטיים העלה כי פנייתה של העותרת מחודש אפריל 2007 לא אותרה. לפיכך, טוען המשיב כי פניית העותר 2 המוזכרת לעיל – הפנייה הראשונה בעניין העותרת שהובאה לפניו – טופלה תוך זמן סביר.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, ובכלל זה בתגובה לתגובה (מיום 26.12.08), ובשים לכללים שנקבעו בפסיקה לעניין חיוב בעל דין בהוצאות (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)), הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, מוסכם למעשה על בעלי הדין, כי במקרה זה לא הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד, סעד שניתן למעשה יום לאחר הגשת העתירה, וכפי הנטען מבלי שבהנפקת ההיתר לביקור כלל ידוע היה כי הוגשה העתירה. האם די בכך בכדי לדחות הבקשה כולה? צודק ב"כ העותרים כי בפסיקת בית משפט זה יש ופסקו הוצאות – אם כי בשיעור מופחת וחלקי – אם הגשת העתירה היתה מוצדקת והסעד שניתן היה למעשה במתן תשובה לעותרים. אולם אין זה המקרה דנן. אשר למתן המענה, הרי שזה ניתן כאמור בלא קשר לעתירה; ואשר להצדקה בהגשתה – הרי שאין תיעוד שהפניה מחודש אפריל 2007 כלל הגיעה לידי המשיבה וכל שיש בידי העותרים לעניין זה היא שהבקשה הוגשה לצלב האדום . הפניה המאוחרת יותר – מיום 4.12.07 – אמנם לא נענתה במהרה, אולם בחלוף הזמן מפניה זו למתן ההיתר, לא מצאתי בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהמענה לא ניתן עקב הגשת העתירה האמורה, משום עילה מספקת לחיוב המשיב בהוצאות.
5.
סוף דבר, דין הבקשה לפסיקת הוצאות במקרה זה, להידחות.
ניתנה היום, ט"ו בטבת
תשס"ט (11.1.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם