בג"ץ 160/75מכלוף ביטון נ. הרב הראשי לישראל

לפניי בקשה לעיין בתיק בית המשפט בהליך שבכותרת, וזאת כחלק מעריכתו של מחקר אקדמי. המשיב 1 הודיע כי הוא מסכים למתן רשות עיון בכפוף להסכמתם של העותר ושל המשיבה 2, מאחר שחלק מן המסמכים שבתיק מכילים מידע אישי ביחס אליהם. ואולם, בא כוח העותר הודיע כי אינו מצוי בקשר עם העותר מזה שנים רבות ואין לו מידע אודותיו, ואף אין בנמצא תגובה מטעמה של המשיבה 2. ואכן, דומה כי לאור הזמן הרב שחלף אין דרך מעשית לקבלת עמדתם.

עיון במסמכים שבתיק מעלה כי צודקת המשיבה 1 בטענתה לפיה כוללים הם פרטים אישיים מסוימים ביחס לעותר ולמשיבה 2. ואולם, רובם ככולם של פרטים אישיים אלו מופיעים בפסק הדין אשר ניתן בהליך זה (ביום 22.10.1975) ואשר פורסם ברבים (פ"ד ל(1) 309). בנסיבות אלו דומה כי תוספת הפגיעה בפרטיות כתוצאה מן העיון, ככל שהיא קיימת, אינה משמעותית כלל ועיקר, ומכל מקום ניתן לצמצמה במידה ניכרת על ידי התנית רשות העיון בהתחייבות מטעם המבקש שלא למסור או לפרסם מידע אישי כלשהו העולה מן העיון.

על רקע האמור לעיל ובשים לב, בין היתר, למטרת העיון ולמעמדו וחשיבותו של עקרון פומביות הדיון (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009); בג"ץ 10003/08 מ. לסר בע"מ מ' מדינת ישראל (5.4.2012)) - הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשת העיון, אך זאת בכפוף לכך שמבקש העיון ימסור למזכירות בית המשפט התחייבות בכתב, כדלקמן:

(1)

כי יימנע מלמסור לאדם אחר פרט כלשהו העולה מן העיון והפוגע בפרטיותו של העותר, של המשיבה 2 או של אדם אחר;

(2)

כי יימנע מלפרסם פרט כלשהו העולה מן העיון והפוגע בפרטיותו של העותר, של המשיבה 2 או של אדם אחר.

העיון ייערך במזכירות בית המשפט, בתיאום מראש ועל פי הנוהל המקובל.