פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1603/17 יניב בן זקן נ. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון

ניתן ביום

בקצרה

תכנון ובנייה · אכיפה בררנית של דיני התכנון והבנייהעתירה לבג"ץ נגד צו הריסה של מבנה שהוקם ללא היתר, וכן בקשה לחזור מעתירה קודמת

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר ביקש לחזור מעתירה קודמת בבג"ץ 3088/17 והבקשה נדחתה. בעתירה בבג"ץ 1603/17 טען העותר לאכיפה בררנית נגד צו הריסה של מבנה שהקים ללא היתר באזור המועצה האזורית. בית המשפט דחה את העתירה, קבע כי אין להתערב בסדרי העדיפות של הרשויות באכיפה, וחייב את העותר בהוצאות.

העובדות

העותר הקים מבנה של כ-300 מ"ר ללא היתר, על אדמות שאינן מוכרזות כאדמות מדינה, בסמוך לצומת בכביש 90, במקום שאינו בתחום תכנית מתאר. נטען כי המשיך בבנייה בניגוד לצו הפסקת עבודה. העותר טען לאכיפה בררנית והפנה לבינוי אחר באזור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהחלטת הרשויות לאכוף את דיני הבנייה על מבנה ללא היתר מטעמי אכיפה בררנית?
  2. 2.האם קמה לעותר ציפייה לגיטימית כי הדין לא ייאכף כנגדו?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט אינו רואה להתערב בסדרי העדיפות באכיפת דיני התכנון והבנייה, שנקבעים על ידי הרשויות לפי שיקול דעתן ומשאביהן.

    ״בית משפט זה חזר ושנה עשרות פעמים כי איננו רואה להתערב בסדרי״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענה לאכיפה בררנית קשה להישמע כאשר המבנה הוקם ללא היתר בניגוד לצו הפסקת עבודה, ואין ציפייה לגיטימית כי הדין לא ייאכף.

    ״מכל מקום, איננו סבורים כי קמה לעותר ציפיה לגטימית – ולא כל שכן עילה משפטית – כי״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אכיפה בררנית
  • צו הריסה
  • תכנית מתאר
  • צו הפסקת עבודה
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

1603/17

בג"ץ

3088/17

לפני:

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט ד' מינץ

כבוד השופטת י' וילנר

העותר:

יניב בן זקן

נ ג ד

המשיבים:

1. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון

2. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה

ביו"ש

3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש

4. המועצה האזורית מגילות ים המלח

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

ט"ז בשבט התשע"ח

(01.02.2018)

בשם העותר:

עו"ד פרופ' מיכל טמיר ועו"ד

פרופ' אריאל בנדור

בשם המשיבים 3-1:

עו"ד רנאד עיד

בשם המשיבה 4:

עו"ד עקיבא סילבצקי

פסק-דין

1.

העותר ביקש לחזור בו מעתירתו בבג"ץ 3088/17 והוא נדחה בזה.

2.

העתירה בבג"ץ 1603/17 נסבה על טענתו של העותר לאכיפה בררנית נוכח צו ההריסה שהוצא כנגד מבנה שהקים. העתירה עבת כרס וכוללת נספחים רבים, מהם מבקש העותר ללמוד כי המשיבים אינם אוכפים את דיני הבנייה על אחרים באיזור.

3.

נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בעתירה ואף ראינו בה יותר משמץ של עזות מצח. ענייננו במבנה של כ-300 מ"ר שהקים העותר ללא היתר; על אדמות ש לא הוכרזו כאדמות מדינה ואין לו כל זיקה אליהם; המבנה הוקם בסמוך לצומת בכביש 90; במקום שאינו מצוי בתחום תכנית מתאר; ואף נטען כי העותר המשיך בבנייה בניגוד לצו הפסקת עבודה.

4.

בנסיבות אלו, קשה לשמוע מפיו של העותר טענה לאכיפה בררנית. מכל מקום, איננו סבורים כי קמה לעותר ציפיה לגטימית – ולא כל שכן עילה משפטית – כי הדין לא ייאכף כנגדו.

העותר הפנה לבינוי כזה או אחר בשטח המועצה האיזורית, אך לפחות לגבי חלק מהדוגמאות ניתנה לכך תשובה על ידי המשיבים (לדוגמה: בית האריזה, חוף ביאנקיני והחווה הסולרית).

5.

בית משפט זה חזר ושנה עשרות פעמים כי איננו רואה להתערב בסדרי העדיפות באכיפת דיני התכנון באיזור, בהתאם לשיקול דעתם ומשאביהן של הרשויות.

נוכח האמור לעיל לגבי הבנייה של העותר, אין לה כל היתכנות תכנונית נראית לעין, ודומה כי דווקא עניינו של העותר אף אמור להיות בסדר עדיפות גבוה.

6.

לא למותר לציין כי עתירה קודמת שהגיש העותר לבית משפט זה – נדחתה (בג"ץ 626/16 מיום 5.1.2017).

7.

סוף דבר, שגם העתירה בבג"ץ 1603/17 נדחית.

העותר ישא בהוצאות המשיבים 3-1 והמשיבה 4 בסך 10,000 ₪ כל אחד (סה"כ 20,000 ₪).

ניתן

היום, ט"ז בשבט התשע"ח (1.2.2018), בנוכחות הצדדים.

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בג"ץ 3088/17יניב בן זקן נ. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרוןהחלטה

הלכות

  1. 1בית המשפט אינו רואה להתערב בסדרי העדיפות באכיפת דיני התכנון והבנייה, שנקבעים על ידי הרשויות לפי שיקול דעתן ומשאביהן.
  2. 2טענה לאכיפה בררנית קשה להישמע כאשר המבנה הוקם ללא היתר בניגוד לצו הפסקת עבודה, ואין ציפייה לגיטימית כי הדין לא ייאכף.