בג"ץ 162/06 רינה הולר נ. שר הבריאות

1.לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בהעדר הכרעת המשיב, שר הבריאות, בערר שהגישו העותרים בעניין צו סגירה מינהלי שהוציאה הרופאה המחוזית להפסקת פעולתו של בית אבות המנוהל על-ידי העותרים ונמצא בבעלות העותרת 1 עד ליום 6.10.2005 (להלן: הערר), וכן בבדיקת חוקיותו של צו הסגירה. הערר הוגש למשיב על-ידי העותרים ביום 26.9.05. לטענת העותרים, שלוש תזכורות שנשלחו למשיב מטעמם בחודשים אוקטובר-דצמבר כמו גם ניסיונותיהם ליצור קשר טלפוני עם מי מטעמו של המשיב לעניין הצורך להכריע בערר בדחיפות, לא נענו במשך ארבעה חודשים. בשלב זה הוגשה העתירה דנן, ביום 5.1.2006. בהחלטתה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה מיום 6.1.2006 נתבקשה תגובת המשיב לעתירה. כחודש לאחר מכן אושרה על-ידי כבוד הרשמת ש' ליבוביץ בקשתם המוסכמת של הצדדים בהליך שבכותרת להארכת המועד להגשת תגובת המשיב, וזאת לאור מינויו של שר בריאות חדש ולאור פנייתו של המשיב לעותרים עובר להגשת הבקשה המוסכמת ולפיה יכריע המשיב בערר בתוך מספר ימים לטענת העותרים. ביום ה-6.2.06 אכן הכריע המשיב בערר וקבע כי אין הצדקה לבטל את צו הסגירה או לעכב את ביצועו. נוכח ההכרעה בערר ועל אף הסתייגות העותרים, לטענתם, מתוכן ההכרעה, התייתרה העתירה ונמחקה בהחלטתי מיום 20.2.06. למרות מחיקת העתירה עמדו העותרים על הוצאותיהם.

2.העותרים טוענים, כי על אף פניותיהם הרבות למשיב והתזכורות שנשלחו אליו מטעמם ללא מענה, נמנע המשיב מלהכריע בערר ולכן נאלצו העותרים לפנות לבית משפט זה. על כן טוענים העותרים כי ההכרעה בערר ניתנה רק עקב הגשת העתירה דנן. לטענת העותרים, בעת ההחלטה בעניין פסיקת הוצאותיהם יש להביא בחשבון את העובדה שהוצאותיהם הנכבדות הוצאו רק עקב מחדלו של המשיב לפעול בהתאם לחובתו על פי דין ולהכריע בערר הדחוף שהובא להכרעתו, את זלזולו בעותרים ואת העיכוב הבלתי סביר עד להכרעתו בערר. לפיכך טוענים העותרים כי על המשיב לשאת בהוצאותיהם.

3.המשיב מתנגד בתגובתו לבקשת העותרים. לטענת המשיב, הערר הוגש על פי סעיף 25(א) לפקודת בריאות העם 1940, אשר אינו קובע מועד להכרעת שר הבריאות בערר, ולפיכך צריך שההכרעה תתקבל בתוך זמן סביר. המשיב מציין כי הערר הועבר תחילה לעיון המחלקה המשפטית בלשכת המשיב והושב ללשכתו במהלך חודש אוקטובר 2005. מאז ועד לחודש ינואר 2006 התרחשו לטענת המשיב תהפוכות פוליטיות רבות אשר העמידו בספק את המשך כהונתו של שר הבריאות דאז, מר דני נווה, בתפקידו כמו גם את המשך כהונת הממשלה כולה, ומנעו מהמשיב לקבל הכרעה סופית בערר. למרות זאת, דיונים בעניינם של העותרים התקיימו לטענת המשיב בתקופה שלעיל ופגישה בעניינם נקבעה לחודש ינואר, אך לא יצאה לפועל עקב התפטרותו של שר הבריאות דאז אשר לא מצא לנכון להכריע בערר ימים ספורים עובר להתפטרותו. עם כניסת שר הבריאות החדש לתפקידו ביום ה-18.1.06 נקבע דיון פנימי בעניין הערר וניתנה הכרעה, כאמור, ביום ה-6.2.06. בנסיבות אלו טוען המשיב כי ההכרעה בערר התקבלה בתוך זמן סביר לאחר כניסת שר הבריאות החדש לתפקידו וכי שינוי הנסיבות שבחילופי גברא במשרדי המשיב הוא שהוביל להכרעה בערר ולא הגשת העתירה דנן. המשיב מציין בנוסף כי בעת הגשת הערר על-ידי העותרים כבר היה בית האבות סגור וריק מחולים על-פי צו הסגירה, כך שלמעשה לא גרם העיכוב בהכרעה בערר נזק כלשהו לעותרים. כמו כן מציין המשיב כי על-פי העדויות שלפניו פעל בית האבות בלא רישיון ותוך החזקת קשישים חולים וסיעודיים בתנאים מחפירים ולכן לא יכלו העותרים לצפות כי המשיב יקבל את הערר. לאור כל זאת טוען המשיב כי דין בקשת העותרים לפסיקת הוצאות להידחות.

4.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, חובת המשיב – באין הוראה אחרת בדין – היא לפעול "במהירות הראויה" שאינה אלא תוך זמן סביר (השווה בג"ץ 8060/03 קעדאן נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסום)). המשיב הצביע על נסיבות אובייקטיביות שמנעו קבלת החלטה בערר, ומכאן שמקובלת עלי הטענה לפיה לא ניתן לראות בהגשת העתירה משום גורם מספיק לקבלת הסעד המבוקש. ודוק: אין לדידי מקום לקביעה לפיה במצב דברים כפי שארע עקב חילופי הגברא בכהונת שר הבריאות, והבחירות, לא יהא לפרט סעד כל עיקר. הדין מקיים לא פעם מנגנונים שמטרתם הותרת הסמכות של הרשות בידי גורם חלופי או שיורי (ראו למשל סעיף 24 לחוק יסוד: הממשלה). יש אפוא נסיבות בהן חובה על הרשות להפעיל את סמכותה גם בהינתן קושי מן הסוג עליו עמד המשיב. זאת ועוד: ניתן היה לצפות כי העותרים יזכו למענה לפניותיהם למשיב, ולו מענה שיסביר מדוע לא ניתן לקבל הכרעה בערר בעת הזו או לעכב את הביצוע. עם זאת, לא מצאתי בנסיבות המקרה בכללותן, כי קיימת עילה לחיוב המשיב בהוצאות העותרים. אשר על כן, הבקשה נדחית.