בג"ץ 1628/04מייסר מנסור נ. עלי קאסם סעוד עיד

השופטת ד' ביניש :

משקבע בית הדין השרעי בנצרת שאינו מוסמך לדון בתביעת העותרת, הגישה העותרת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. בבית המשפט לענייני משפחה תבעה העותרת את הסכום של 25,000 דולר, שעל-פי הסכם הנישואין התחייב המשיב 1 לשלם לה עם הגירושין. בבית המשפט לענייני משפחה הסכימו הצדדים לכך שתביעתה של העותרת תתברר בבית הדין השרעי בנצרת, ובית המשפט החליט כי תביעת העותרת תועבר לבית הדין השרעי. על-פי אותה העברה הגיעו הצדדים לבית הדין השרעי. בית הדין השרעי פסק פעם נוספת כי הענין אינו בסמכותו וכי הסכמת הצדדים אינה מקנה לו סמכות. ערעור לבית הדין השרעי העליון נדחה. כנגד החלטה זו הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה ובה היא מבקשת כי נורה לבית הדין השרעי לדון בעניינה כבית דין מוסמך. בהסכמת בא-כוח המשיב דנּו בעתירה כאילו ניתן בה צו על-תנאי. לגופה של העתירה, באנו לידי מסקנה כי בנסיבות שנוצרו, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה החליט להעביר את התביעה לבית הדין השרעי, קנה לו בית הדין סמכות מכוח ההעברה עצמה, וזאת מבלי שננקוט עמדה אם מלכתחילה היה בית הדין מוסמך לדון בתביעה המקורית שהוגשה לו.

אשר על כן, אנו מורים כי התביעה תתברר בפני בית הדין השרעי. בא-כוח המשיב יוכל להעלות כל טענה במהלך בירור התביעה, למעט טענה באשר לסמכותו של בית הדין השרעי.

לפיכך אנו עושים את הצו למוחלט, ללא צו להוצאות.