בג"ץ 1634-24 בג"ץ 1634-24

השופט י' אלרון:

1.בעתירה התבקשנו להורות למשיבה ליתן טעם מדוע לא יתוקנו או יבוטלו סעיפים 37-36 לפרק ג' בהוראת אגף השיקום מס' 56.02 (רכב רפואי ורכב רפואי המשמש לשיקום לנכי צה"ל) (להלן: ההוראה). על פי הנטען, סעיפים אלו בהוראה נקבעו בחוסר סמכות, בניגוד לחוק, ובאופן המפלה לרעה נכי צה"ל.

2.בתגובה המקדמית מטעם המשיבה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי – הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. הוסבר, כי לעמדת המשיבה, גם מקום בו מתבקש תיקון או ביטול סעיפים בהוראות אגף השיקום, לבית המשפט לעניינים מנהליים נתונה הסמכות לדון בעתירה, כפי שנעשה בעבר. מנגד, העותר מוסיף וטוען כי לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון בעתירה, ולחלופין כי ככל שייקבע שישנה סמכות כזו, טעמים של מדיניות שיפוטית ותועלת ציבורית מחייבים כי העתירה תתברר בבית משפט זה.

3.דין העתירה להידחות על הסף.

כעמדת המשיבה, טענות דומות התבררו בעבר במסגרת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ולאחר מכן, משהוגש ערעור, בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים (עע"מ 7335/10 קצין התגמולים - משרד הבטחון נ' פלוני (29.12.2013)). מבלי להמעיט בחשיבות הסוגיה שהעותר מעורר, אין לפנינו טעם המצדיק סטייה מדרך המלך; ומשעומד לעותר סעד חלופי, די בכך כדי לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 3832/20 מחיסן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 4 (26.7.2020)).

יתרה מזאת, העתירה לוקה גם באי-מיצוי הליכים כנדרש, אשר אף הוא מצדיק את דחייתה (בג"ץ 2640/18 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 11 (29.7.2018)). העותר אמנם פנה למשיבה עובר להגשת העתירה, אולם הסעד אשר ביקש בפנייתו המוקדמת היה בעיקרו סעד פרטני – עדכון זכאותו במהירות האפשרית, עד לביצוע "תיקון גורף". כאמור, לא זה הסעד אשר התבקש בעתירה. מטבע הדברים, המענה שניתן לפנייתו היה אף הוא במישור הפרטני בלבד. אשר על כן, מן הבחינה המהותית, לא מוצו הליכים כדבעי עובר להגשת העתירה.

4.העתירה נדחית אפוא על הסף. לפנים משורת הדין, ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.