בג"ץ 1640/07 פלוני נ. שר הפנים

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

ביום 24.9.2008, לאחר שהעותרים לא התייצבו לדיון בעתירה, ניתן על ידינו פסק דין שדחה את העתירה. ביום 22.4.2009, כשבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין, התקבלה בבית המשפט בקשה מטעם העותרים לביטול פסק הדין ולקביעת העתירה לדיון לפני ההרכב. בבקשה טוענים העותרים כי ביום הדיון הם התעכבו במחסומים צבאיים, ופקידת בית המשפט שלה דיווחו על העיכוב הבטיחה כי תודיע לבית המשפט על האיחור ותבקש שהדיון ידחה. עוד טוענים העותרים בבקשה כי נודע להם על פסק הדין בעתירה רק זמן קצר לפני הגשת הבקשה. העותרים מתייחסים בבקשה גם לגוף העתירה ומבקשים כי יוארך צו הביניים שלפיו לא יגורש העותר 2 מישראל.

בתגובה לבקשה, טוענים המשיבים כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר וכי אין מקום לקיים דיון בבקשה בחלוף זמן כה רב ממועד מתן פסק הדין. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי לעותר 2 מלאו שלושים וחמש שנים לא מכבר, ולפיכך הוא עומד על פניו בתנאי החריג המאפשר לבן זוג של אזרח ישראלי להגיש בקשה לאיחוד משפחות על אף היותו תושב השטחים. לשיטתם של המשיבים, יש בעובדה זו כדי לחזק את העמדה שאין לבטל את פסק הדין, שכן לפני העותרים פתוחה הדרך להגיש בקשה עדכנית לאיחוד משפחות, ולאחר שתתקבל ההחלטה בבקשה ניתן יהא לתקוף אותה בהליך מתאים.

דין הבקשה להידחות. הבקשה הוגשה זמן רב לאחר מתן פסק הדין, והעותרים לא השכילו להציג הסבר משכנע לגבי הסיבה שבעטיה התעכבו זמן כה רב בבירור מה עלה בגורלה של עתירתם. כפי שהמשיבים מציינים בתגובתם, דחיית העתירה אינה פוגעת בצורה בלתי הפיכה בעניינם של העותרים, שכן לפני העותר פתוחה האפשרות להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות, לאחר שמלאו לו שלושים וחמש שנים – החלטה שאת תוצאותיה ניתן יהא לתקוף במקרה הצורך בבוא העת בהליך מתאים. בנסיבות אלה אין מקום לבטל את פסק הדין שניתן ביום 22.9.2008.

אשר על כן, הבקשה נדחית.