בג"ץ 1661/17 עאסם גמאל אבו היגא נ. המפקד הצבאי לאזור איו"ש

השופט י' דנציגר:

1.

לפנינו עתירה שעניינה בקשתו של העותר – פלסטיני, תושב ג'נין – כי יושבו לו רכבו ופריטים שונים (להלן – "הרכוש" ) שנתפסו על ידי המשיב 1. בנוסף עתר העותר כי המשיבים יתנו טעם מדוע לא נערכו לו שימוע או תחקור, שבהם יכול היה להציג טיעוניו, בטרם נפלה ההחלטה בדבר תפיסת הרכוש.

2.

יצויין כי העתירה דנן הוגשה ביום 9.3.2017, בסמוך לאחר שהעותר הגיש השגה על תפיסת הרכוש, בטרם ניתן מענה להשגה ובטרם הוצא צו החרמה.

3.

לטענת המשיבים בינתיים הושלם ההליך המנהלי בעניינו של העותר והמפקד הצבאי החליט על הוצאת צו החרמה מכוח תקנות 84 ו-120 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 על הרכוש, משהשתכנע כי העותר קיבל כספי חמא"ס – המהווה התאחדות בלתי מותרת – בשווי של 25,000 $, זאת בין היתר בהסתמך על הודאתו. יצויין כי בצו ההחרמה הובהר כי ככל ששווי הרכוש עולה על הסכום דנן, יתרת הסכום תושב לבעליו. עוד נטען כי סמכותו של המשיב 1 לתפוס ולחלט רכוש של מי שמקבל לידיו כספי טרור הוכרה זה מכבר בפסיקת בית משפט זה. כן נטען על ידי המשיבים כי אין הצדקה לקיים שימוע או תחקור לפני התפיסה במקרים כגון דא, כדי שזו לא תסוכל.

4.

בהסכמת בא כוח העותר הוצג לעיוננו חומר חסוי ממנו עולה בבירור כי העותר קיבל כספי חמא"ס (ואף הודה בכך) וכי הרכוש שנתפס והוחרם שווה ערך לכסף שאותו קיבל העותר מארגון החמא"ס.

5.

אין ממש בטענת העותר כי בנסיבות דנן יש מקום לעריכת שימוע או תחקור מוקדמים לתפיסה, שכן אלו עלולים לסכל את עצם פעולת התפיסה וזאת בגדרו של חריג ה"צורך" המוכר בדינים החלים על כללי הצדק הטבעי ויכול להצדיק, בין השאר, שימוע מאוחר במקרים מתאימים. באשר לשאלת סמכותו של המשיב 1 לבצע פעילויות תפיסה וחילוט מן הסוג נשואה עתירה; הלכה פסוקה היא כי סמכות זו קיימת, משהוכרה זכותם של גורמי המשיבים לנקוט בפעולות החרמה של רכוש וכספים מידי מוטבים המקבלים לידיהם כספי טרור (ראו האסמכתאות אליהן מפנים המשיבים בפסקה 22 לתגובתם).

6.

העתירה נדחית איפוא.

7.

העותר ישא בהוצאות המשיבים על צד הנמוך בסך 5,000 ש"ח.