בג"ץ 1663/03 בסון מזרחי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות, לאחר שהעתירה נמחקה לבקשת העותרים.

ברקע העתירה עומד פסק דין בו חוייבה העותרת לשלם סכום כסף לעותר 2, והמשיבה, כצד שלישי, חוייבה לשפות את העותרת. בית המשפט שנתן את פסק הדין קבע כי הצדדים רשאים להסכים על תשלום במישרין מן הצד השלישי לעותר 2. לטענת העותרת, הסכמה כזו גובשה מול הפרקליטות, ובשלב מאוחר יותר הודיעה המשטרה לעותרת כי אין היא מסכימה לכך, ובעקבות זאת הוגשה העתירה. בעקבות הגשת העתירה, הודיעה המשיבה כי לפנים משורת הדין, היא תשלם את הכספים במישרין לעותר 2, ובכך נתייתרה העתירה ונדחתה.

נכונותה של המשיבה לשלם את הכספים במישרין לעותר 2 אינה מצביעה, כשלעצמה, על צידקת טענות העותרת. מן החומר שצורף לעתירה גם לא עולה תמיכה בטענה כי פרקליטות מחוז המרכז הסכימה לביצוע תשלום במישרין. עם זאת, מתברר כי הגשת העתירה גרמה לכך שהסעד המבוקש ניתן לעותרת. גם אם הדבר נעשה לפנים משורת הדין, כטענת המשיבה, ובלא להודות בצידקת טענותיה של העותר לגופן, דומה כי העתירה גרמה לשיקול דעת נוסף של המשיבה, אשר לא היתה מניעה לעשותו בטרם הוגשה העתירה, ובמצב זה מן הראוי להשית על המשיבה חיוב מסויים בהוצאות. התוצאה היא, כי אני מחייב את המשיבה בהוצאות העותרת 1 בסך של 3,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.