בג"ץ 1669/19 פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים בירושלים

השופט א' שטיין:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיב 1 ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק דינו מיום 20.2.2019, שניתן במסגרת ערעור 425/2018 (להלן: פסק הדין בערעור ). בפסק הדין הנ"ל הפך המשיב 1 את החלטתו של הקאדי ה' סואעד , מבית הדין השרעי בסכנין (להלן: הקאדי ) וקבע כי הקאדי פסול מלדון בהליכים המתנהלים בין העותרת לבין המשיב 2.

2.

העותרת והמשיב 2, בני זוג לשעבר, ניהלו מספר רב של הליכים בענייני אישות בבתי הדין השרעיים. לבקשתם, הסכים בית הדין לאחד את מועד הדיון בהליכים אלו, וכלל ההליכים נקבעו לדיון בפני הקאדי. במסגרת הדיון בהליכים המאוחדים העלה המשיב 2 טענות הנוגעות לפסלותו של הקאדי. בין היתר, טען המשיב 2 כי בתו של הקאדי התמחתה אצל ב"כ העותרת דכאן וכי קיימים קשרים אישיים בין אחיה של ב"כ העותרת לבין הקאדי. טענות אלו נידונו ונדחו על ידי הקאדי בהחלטתו מיום 15.10.2018. אי לכך הגיש המשיב 2 ערעור לבית הדין השרעי לערעורים בירושלים, הלא הוא המשיב 1 בענייננו.

3.

בערעורו העלה המשיב 2 טענות נוספות החורגות מהטענות שהוצגו בבקשת הפסלות המקורית. פסק הדין בערעור בחן טענות אלו וקבע באופן חד משמעי כי הן אינן מקימות עילה לפסילתו של הקאדי: "בית דין זה רואה שהנימוקים שהובאו על ידי המערער לתמיכת בקשתו לפסילת השופט אינה מספיקה ואינה מהווה בעצמה עילה לפסלות" (ראו פסק הדין של הקאדי ז' ח' להאוני ); ובהמשך: "אני רואה שהנימוקים אשר ציין המערער בבקשת הפסילה אין בהם עילה לפסילת הקאדי" (ראו פסק הדין של הקאדי א' א' זחאלקה ).

4.

אף על פי כן, קבע פסק הדין בערעור כי יש לפסול את הקאדי ולהעביר התיקים לדיון בפני הקאדי ח' חמאזה , מבית הדין השרעי בעכו, וזאת לנוכח התנהגותו של הקאדי לאחר הגשת בקשת הפסלות. קביעה זו שבפסק הדין הנ"ל נסמכה על האמור בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים.

5.

בשל כל אלה, הגישה העותרת את עתירתה הנוכחית. לטענתה, פסק הדין בערעור מהווה חריגה מסמכות ופוגע בכללי הצדק הטבעי; ומכאן סמכות בית משפט זה, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, להתערבות בהכרעות המשיב 1. ב"כ העותרת מוסיפה וטוענת, כי פסק הדין בערעור אינו מבוסס עובדתית ומשפטית, פוגע באמון הציבור בבתי המשפט, ואף עשוי לפגוע בעיסוקה שלה ושל אחיה. עוד טוענת העותרת כי המשיב 1 סטה מהלכה פסוקה וחרג מהוראות חוק שונות.

6.

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. כפי שהרחבתי במסגרת פסק דיני בבג"ץ 4602/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה (18.4.2018), בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים והתערבותנו בהחלטות בתי הדין שמורה למקרים קיצוניים וחריגים. החלטות בענייני פסלות דיינים מצויות בדל"ת אמות סמכויותיהם של בתי הדין הדתיים, ועל כן גם בהקשר זה יחול הכלל של "אי-ההתערבות". כפי שנאמר בעניין זה בבג"ץ 1923/91 רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה , פ"ד מו(2) 1, 10 (1991):

"סכסוך זה במהותו הוא במובהק בסמכות הייחודית של בתי הדין הרבניים לדרגותיהם. רשות שיפוטית זו סוברנית לדון במחלוקת שהובאה להכרעתה על-פי המשפט המקובל עליה והמחייב אותה, הן מבחינת ההכרעה המהותית והן מבחינת סדרי הדין ודיני הראיות, לרבות - ככל שהסוגייה מתעוררת - בנושא כשירותו של הדיין או מותב בית הדין לדון בעניינו של בעל דין פלוני, או בנושא פסלותו מלישב ולדון בעניינו של זה. [...] בתי הדין הדתיים המוכרים האחרים, הם רשות שיפוט עצמאית בכל נושא ועניין הבא בגדר סמכותם. במסגרתם תתברר המחלוקת עד תום ושם תוכרע, כי זה רצון המחוקק, אנו, כבית-משפט גבוה לצדק, איננו משמשים ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, בין אם מקובלות הן עלינו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו. כוחנו וסמכותנו להתערב בהליכים המתקיימים ברשויות שיפוט אלה ובהחלטותיהן יונקים ממקור שבסעיף 15(ד)(4) לחוק-יסוד: השפיטה ובתחום הצר והמוגבל של ביקורת סמכותו של בית הדין לדון בעניין. מכוח סמכותנו זו, אם נתבקש לכך, נברר, אם בית הדין דן במחלוקת פלונית על-פי הסמכות הקנויה לו בחוק או אם נמנע הוא מלדון בעניין, שעל-פי הדין הוא בגדר סמכותו דווקא. בתחום צר זה בכוחנו להידרש גם לשאלה, אם - ועד כמה - התנהלו ההליכים באותה רשות שיפוטית תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, אם משום שכך נהגו הדיינים או אפילו אם משום שראו חירות לנהוג כך על-פי המשפט החל עליהם. הלכה היא מלפנינו, כי פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי כמוה כחריגה מסמכות, והרי בסוגייה זו ודווקא בה הוסמכנו לדון. אמור מעתה, שאם לא נשתכנע כי במקרה פלוני חרג בית הדין העצמאי מתחום סמכותו, מכל אחד מהמובנים הנ"ל, אל לנו להתערב."

7.

אוסיף למעלה מן הנדרש, כי פסק הדין בערעור מבהיר כי פסלותו של הקאדי היא תוצאת התנהלותו שלאחר הגשת בקשת הפסלות. התנהלות זו, על פי קביעת המשיב 1, הצדיקה את העברת התיקים למותב אחר. כפי שצויין בפסק הדין בערעור – צדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות כי נעשה, ואין לי אלא להסכים עם קביעה זו. ממילא לא מצאתי בקביעתו זו של המשיב 1 שום חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי אשר קוראת להתערבותנו.

8.

הנני מציע אפוא לחברותיי כי נדחה עתירה זו על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.