בג"ץ 1675/22פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי תל אביב

השופט ע' פוגלמן :

1.

הרקע העובדתי הצריך לעניין פורט בפסק הדין בבג"ץ 4403/21 פלוני נ' השר לשירותי דת (3.10.2021) (להלן: בג"ץ 4403/21 ), ועל כן יובאו הדברים להלן בתמצית. העותר והמשיבה 2 (להלן: המשיבה ) נישאו בשנת 1991. בשנת 2015 הגישה המשיבה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב (להלן: בית הדין האזורי ), ובחלוף כ-4 שנים הגיע בית הדין למסקנה כי התנגדות העותר לגט נועדה לגרום למשיבה לוותר על חלקה בדירת המגורים המשותפת (להלן: דירת המגורים ). בית הדין קבע בראשית שנת 2020 כי העותר חייב ליתן למשיבה גט; כי עד למתן הגט יחויב במזונותיה; וכי בית הדין לא ידון בפירוק השיתוף בדירה ובענייני הרכוש עד שבנם הצעיר יגיע לגיל 18 (ערעור על החלטה זו נדחה, כמו גם עתירה בעניין זה, ראו בג"ץ 5773/20 פלוני נ' השר לשירותי דת (18.8.2020) ). העותר עמד בסירובו ליתן גט, וביום 6.9.2020 הורה בית הדין כי על אף האמור בהחלטה הקודמת הדירה תימכר כבר עתה באמצעות כונס נכסים וכי התמורה תחולק בין בני הזוג. על החלטה זו, בין היתר, נסבה העתירה בבג"ץ 4403/21, שבמסגרתה התבקשה תגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני. בפסק הדין עמדנו על האמור בתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בהקשר זה:

"לעניין ההחלטה על פירוק השיתוף – ההחלטה ניתנה לאחר שהעותר השמיע את עמדתו בעניין הן בפני בית הדין והן בפני בית הדין הגדול. כן נטען, כי על-אף שמונה כונס נכסים למכירת הדירה, טרם ניתנה החלטה אופרטיבית לביצוע המכירה. הובהר, כי קודם למתן החלטה אופרטיבית יזומן העותר לדיון בפני בית הדין מתוך תקווה שהלה יישמע להוראות בית הדין בדבר מתן הגט למשיבה. במסגרת אותו דיון, יוכל העותר, פעם נוספת, להשמיע דברו " (ההדגשה הוספה – ע' פ'; שם, פסקה 10).

כעולה מהעתירה, ביום 22.2.2022 קיים בית הדין דיון במעמד הצדדים ולמחרת הורה לכונסי הנכסים להשלים את מכירת דירת המגורים; ולמשיבה לשכור דירה לצורך מגורי העותר עם הילדים שמתגוררים עמו. נקבע דיון בנושא הרכוש לחודש מאי 2022 ומועד לסידור גט ליום 27.2.2022. יוער כי בכל הנוגע לסידור הגט, העותר לא התייצב בבית הדין במועד זה, וזאת, כעולה מהעתירה, בשל מצבו הרפואי.

2.

מכאן העתירה שלפנינו, שבה מבקש העותר – שאינו מיוצג – שנורה על בטלות החלטת בית הדין האזורי, מאחר שהיא לא עולה בקנה אחד עם האמור בבג"ץ 4403/21. לטענתו, היה על בית הדין לברר טענותיו בנושא רכוש הצדדים עובר למתן החלטה על פירוק השיתוף. עוד נטען כי התנהלות בית הדין בעניינו פוגעת בזכויותיו, בין היתר בהחלטות שנוגעות למינוי כונס הנכסים. כן ציין העותר כי בית הדין האזורי לא זימן אותו לדיון שנוגע לצו איסור היציאה מהארץ שניתן בעניינו (ואף זאת, כנטען, בניגוד לאמור בפסק הדין בבג"ץ 4403/21). לצד עתירתו, ביקש העותר כי יינתן צו ביניים ל"הקפאת" החלטת בית הדין.

3.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יידרש לעתירה שמופנית להחלטת בתי הדין הרבניים האזוריים עובר למיצוי הליכי הערעור לפני בית הדין הרבני הגדול (בג"ץ 2472/21 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים , פסקה 3 (21.4.2020); בג"ץ 7387/16 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה , פסקה 5 (8.12.2016) ). כפי שנפסק בעבר, הידרשות בית משפט זה למבוקש "תהווה 'דילוג' על מיצוי ההליכים בבתי הדין" (בג"ץ 8080/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי-ירושלים , פסקה 5 (23.11.2006) ). העתירה דנן מכוונת כאמור להחלטת בית הדין האזורי וזאת מבלי שהעותר מיצה הליכים בבתי הדין. בעתירתו, ציין אמנם העותר כי מיצה הליכים עובר למתן פסק הדין בבג"ץ 4403/21 (ראו בעמ' 14 לעתירה), אך ההחלטה שאליה מכוונת העתירה דנן ניתנה לאחר מתן פסק הדין, ועליה לא השיג העותר לפני בית הדין הרבני הגדול. משאלה הם פני הדברים, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף.

העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.