בג"ץ 168/19 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

בעתירה שלפנינו מלינים העותרים על סירובה של המשיבה להנפיק לעותר 2 "כרטיס מגנטי המוכיח את האישור (הקיים) עבורו לשהייה בישראל" – בנימוק שהנהלים הרלוונטיים מייחדים כרטיס זה לתושבי הגדה המערבית, ואילו עותר 2 רשום במרשם האוכלוסין הפלסטיני כתושב רצועת עזה.

מן העתירה עולה כי "אישור השהייה" של עותר 2 בישראל הוא, למעשה, צו ארעי שניתן, ביום 29.3.2018, בעתירה שהוגשה כנגד גירושו – עם בני משפחה נוספים – ממדינת ישראל, בעקבות שלילת מעמדו של אביו, עותר 1 (בג"ץ 2694/18). לטענת העותרים, שעה שעותר 2 שוהה בישראל בהיתר, על המשיבה לספק לו אסמכתא מתאימה, בדמות כרטיס מגנטי חכם – על מנת למנוע את חשיפתו לסכנת מעצר או גירוש. הם סבורים כי עשו כל שלאל ידם כדי להוכיח שעותר 2 הוא תושב הגדה, ומדגישים כי עניינם בהנפקת התעודה המזהה, ואחת היא להם האם עותר זה יוכר כתושב הגדה, או שתונפק לו תעודה למרות הרישום כתושב עזה.

2.

דין העתירה להימחק על הסף. כפי שציינו העותרים, "עניינה של עתירה זו בפער בין צווים של בית משפט נכבד זה לבין יישומם בשטח". משמע – העתירה אינה עומדת על רגליה שלה, ובליבה ניצבת הטענה כי הסירוב להנפיק לעותר 2 תעודה מזהה מרוקנת מתוכן את הצו הארעי שניתן לזכותו, ולמצער מכרסמת בהיקף ההגנה שהוא מעניק לו. משכך, אין מקום להגשת עתירה עצמאית – ועל העותרים להעלות את טענותיהם במסגרת ההליך שעל הסעד הארעי שניתן בו הם מתבססים, קרי בג"ץ 2694/18.

3.

העתירה נמחקת, תוך שמירה על טענות העותרים. אין צו להוצאות.

4.

לבקשת העותר, ניתן בזאת צו איסור פרסום על כל פרט העלול לזהותו.