בג"ץ 1683/15 סמיר שריף אבו דואס נ. שר הביטחון

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

העתירה שבפנינו תלויה ועומדת בפני בית משפט זה קרוב לחמש שנים. התקיימו בה ארבעה דיונים, בפני מותבים שונים, בעקבותיהם חלו שינויים והתפתחויות בתשתית העובדתית. כמתואר להלן, התפתחויות חיוביות אלה הביאו למיצויה של העתירה בשלב זה.

2.

בתמצית ייאמר, כי העתירה כוונה בעיקרה למתן צו על-תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע אינם מאפשרים לעותרים ובני משפחותיהם להיכנס לחלקות בבקעת הירדן שעל-פי הנטען מצויות בבעלותם ולעבד אותן, וכן ליתן טעם מדוע אינם מונעים הסגת גבול של המשיבים 6-5, מושבים חקלאיים, כמו גם של גורמים פרטיים נוספים, לאדמות אלה.

3.

למעשה, כבר בשלב מוקדם יחסית של ההליך הודיעה המדינה כי היא פועלת להסרת המניעה המשפטית החלה על כניסת העותרים לחלקות מושא העתירה, על דרך של צמצום צו הסגירה שחל עליהן, וכי היא פועלת "למציאת פתרון מוסכם בדרכי שלום" באמצעות קשר עם הגורמים השונים המעבדים את החלקות, כמו גם הרשויות המקומיות הרלוונטיות. בהמשך לכך נעשו פעולות שונות שנועדו לקדם את הפתרונות האמורים, ובמקביל הוגשו על-ידי המדינה מספר רב של הודעות מעדכנות שהציגו את ההתקדמות בנושא. תוצאת ההליך הארוך תוצג כאן אך בתמצית. הכיוון הכללי שהותווה בהודעות אלה היה סיום עיבוד החלקות, תוך מתן מענה לגורמים החקלאיים במקום אחר. אולם, מימוש הדברים הלכה למעשה התעכב.

4.

בהודעה המעדכנת שהוגשה בסופו של דבר מטעם המדינה ביום 10.11.2019 נמסר כי בהתחשב בהסדר שאליו הגיעה עם המועצה האזורית בקעת הירדן (להלן: המועצה האזורית ) ולנוכח ממצאי הסיור שנערך בשטח ביום 14.9.2019, נראה כי ניסיון המדינה למציאת פתרון בדרכי שלום ביחס לחלקות מושא העתירה שנותרו במחלוקת – צלח והושלם. לפיכך, טענה המדינה כי אין מקום להשארת העתירה תלויה ועומדת. עם זאת, בתגובת העותרים מיום 18.11.2019 נטען כי משמעותו המעשית של העדכון אינה ברורה וכי יש מקום שהמדינה תבהיר האם החלקות מושא העתירה פנויות והאם מותר לעותרים להיכנס אליהן ולעבדן ללא מפריע.

5.

על רקע זה, הורינו למדינה להגיש הודעה מעדכנת נוספת שתתייחס למצב המעשי בשטח, ובהמשך לכך הוגשה עוד הודעה מטעמה ביום 8.1.2020. בהודעה זו נמסר כי אכן התעוררו שאלות באשר לקיומן של פעולות עיבוד מצדם של גורמים פרטיים (שאינם העותרים) בחלקות מושא העתירה, וכי על רקע זה המדינה קיימה סיורים נוספים בשטח וערכה בירורים בנושא. בסיכומו של דבר, מסרה המדינה כי המועצה האזורית החתימה את המושבים החקלאיים הפועלים במקום על התחייבות לפנות את המקרקעין מושא העתירה והבהירה להם שיש להקפיד שלא להיכנס אליהם, וכי אלה התחייבו לפעול כאמור. כמו כן נמסר כי המועצה האזורית סימנה את החלקות הרלוונטיות לצורך "מניעת תקלות" והבהירה את גבולותיהן לחקלאים.

6.

באשר לסוגיה של כניסת העותרים לחלקות מושא העתירה, המדינה חזרה על כך שצו הסגירה הרלוונטי לעניין זה תוקן עוד בשנת 2016 באופן שהסיר את המניעה המשפטית לעיבוד חלקן הארי של החלקות על-ידי העותרים (כלומר, מלבד בכל הנוגע לשתי חלקות אשר גדר המערכת עוברת דרכן וביחס אליהן חלה מגבלת גישה חלקית מטעמים ביטחוניים).

7.

לנוכח כל האמור לעיל, אנו סבורים כי העתירה הגיעה לכלל מיצוי וכי ניתן להורות על מחיקתה. זאת, בהתחשב בהבהרות הברורות שנמסרו באשר לכך שהחלקות מושא העתירה פונו וכי אין מניעה משפטית השוללת מן העותרים את האפשרות לעבדן (למעט החלקות הספציפיות שצוינו על-ידי המדינה כמפורט בפסקה 6 לעיל). כן רשמנו לפנינו את התחייבויותיהם החתומות והמפורשות של הגורמים הנוגעים בדבר, ובכלל זה המושבים החקלאיים והמועצה האזורית. יש לברך על כך שבסופו של דבר קידמה המדינה את הפתרון הלכה למעשה, מבלי שנדרשה בהקשר זה הכרעה שיפוטית. לצד זאת, יש מקום גם להצטער על הזמן הרב שנדרש להסדרה זו.

8.

במכלול הנסיבות אנו מורים כי המדינה (המשיבים 4-1) תישא בהוצאות העותרים בסך של 30,000 שקלים.

9.

בכך בא הטיפול בתיק זה אל סופו.