פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
1684/03
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
העותר:
משה חוג'ה
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש ההוצאה
לפועל באשדוד, מ' וולפסון.
2. ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב, מ' דהן.
עתירה למתן צו על-תנאי
פסק-דין
על העותר נגזר ביום 11.12.02 על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, עונש של שמונה חודשי מאסר בגין עבירה פלילית. העותר מבקש כי נקזז חודש ממאסרו בגין מאסר אזרחי שריצה לטענתו שלא כדין. דין העתירה להידחות על הסף.
העותר טוען כי בזמן שריצה עונש מאסר פלילי בן ארבעה חודשים על דרך של עבודות שירות, נעצר וריצה מאסר של 30 יום בגין חוב מזונות, על פי החלטת יו"ר ההוצאה לפועל. העותר טוען עוד כי החלטה זו יסודה בטעות בשל הוראות סעיף 74יז(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 בתגובתם טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, הן לגופו של עניין, והן משום שהעותר לא פנה במועד לבית המשפט המוסמך.
עמדת המשיבים נראית בעינינו. תקיפת החלטות של יו"ר ההוצאה לפועל נעשית על דרך של ערעור, ולא על דרך עתירה לבית משפט זה. העותר לא ערער על החלטות יו"ר ההוצאה לפועל, והן הפכו סופיות. באשר לגזר הדין הפלילי, העותר פנה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, בבקשה לקצר את אורך המאסר (רע"פ 10945/02 משה חוג'ה נ' מדינת ישראל ). בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור. העותר לא העלה במסגרת בקשת רשות הערעור את טענותיו לגבי המאסר האזרחי, ואין מקום לטעון טענה זו בבית משפט זה. גם לגופו של ענין, אין העתירה מעלה עילה להפחית מעונש המאסר שהושת על העותר, ואין לעקוף דחיית בקשת רשות ערעור על ידי עתירה לבג"צ. בכל מקרה, לא נגרם למבקש עיוות דין.
אשר על כן, דין העתירה להידחות.
ניתן היום,
כ"ב באדר ב' התשס"ג (
26.3.2003).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט