בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1684/94
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופטת ד' דורנר
המערערים : 1. עזיזה משה
2. עזיזה תמר
נגד
המשיב : מנהל מס שבח -מחוז תל-אביב
ערעור על פסק דין ועדת הערר שליד
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו
מיום 9.2.94בע.מ.ש. 1736/93 שניתן
על ידי כבוד השופט א. הומינר
תאריך הישיבה: ח בתמוז תשנ"ז (13.7.97)
בשם
המערערים : עו"ד קס זאב
בשם
המשיב : עו"ד אלף
פסק דין
1.לפנינו ערעור על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, לפיה נדחה עררם של המערערים על שומה לתשלום מס שבח מקרקעין שהוצאה על ידי המשיב. השאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין היא האם במקרה דנן נתמלא הסייג למתן פטור מתשלום מס שבח מקרקעין, לפי סעיף 49 ו(א) המתייחס למכירת דירה שנתקבלה במתנה.
2.לפי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי ועדת הערר, שלא ראינו לחלוק עליהם, מסרו העוררים גרסאות סותרות לגבי מימון רכישת הדירה. העוררים דווחו למשיב על עסקת המכירה והצהירו לפניו כי המימון לרכישת הדירה מקורו בהלוואה בסכום פלוני שנתקבלה מ"אח" ששמו לא נזכר בהצהרה; כשנתבקשו המערערים להמציא לו מסמכים המעידים על קבלת ההלוואה ותנאי החזרתה, שלח פרקליט המערערים למשיב מכתב שבו הועלתה גרסה שניה והיא: שהמערערים נטלו הלוואה מחמישה אחים שהם תושבי חוץ. כל האחים התכנסו בישראל וערכו "מגבית" עבור האח. לפי גרסה זו ההסכם היה בעל פה אך פרטיו לא הובאו במסמך. גרסה שלישית הועלתה על ידי העוררים בהשגה שהעלו לפני המשיב לאחר שזה דחה את בקשתם לקבלת הפטור. לפי גרסה זו מומנה רכישת הדירה בחלקה הקטן כהלוואה שנתקבלה מהאחים שבצרפת ואילו יתרת הסכום - חלקה הארי של תמורת הדירה - נתקבל ממכירת דירת המערערים בלבד. אף אחת מהגרסאות שהובאו לעיל לא נמצאה מהימנה על ידי ועדת הערר. הועדה התייחסה במיוחד לגרסה השלישית שבגדרה נקנתה הדירה בלוד על ידי אחיהם הצעיר תושב צרפת שהיה אותה שעה צעיר בן 21 שנים.
על יסוד התשתית האמורה, שלא ראינו לחלוק על נכונותה, התעוררה שאלה אחת, הנוגעת לדיני הראיות, שאנו מוכנים לראות אותה כשאלה משפטית המצדיקה דיון בערכאתנו; וזוהי השאלה: האם הנסיבות שהוכחו העבירו אל המערערים את החובה להביא ראיות שמימון הדירה שבמחלוקת אין מקורו במתנה. לענין זה טענת המערערים היא שעצם העובדה שגרסאותיהם לא נמצאו מהימנות לא פרקה מעל המשיב את הנטל להביא ראיה כלשהי שהמדובר במתנה.
3.הלכת ע"א 43/87 פד"י מה(1) 300 היא כי הנטל בדבר הוכחת קיומם של התנאים האמורים בסעיף 49 ו(א)(1) לחוק מס שבח מקרקעין רובץ על המשיב, אם כי כמות הראיות הנדרשת לענין זה, שמטבע הדברים מצוי בידיעת המערערים, הוא זעום. הרעיון העומד בבסיס ההלכה האמורה הוא שלא מן הראוי הוא שתדחה טענתו של אזרח לזכאות לקבלת הפטור ללא כל נימוק, אלא על המשיב להצביע על קיומה של "ראשית ראיה" המעבירה את הנטל להבאת ראיות אל האזרח; והנה במקרה דנן ונוכח הצהרותיהם המכחישות זו את זו של המערערים, הועלו לפני המשיב ארבע אפשרויות, כולן מקורן בעסקה שבוצעה בין בני משפחה. האחת שהמדובר בהלוואה מאחד האחים, השניה שמדובר בהלוואה מחמישה אחים, השלישית שמדובר במימון החלק הארי של הדירה ממכירת דירה אחרת, והאפשרות הרביעית, שאליה אנו מגיעים בדרך אלימינציה, שהמדובר במתנה. מששללה ועדת הערר את מהימנות שלוש האפשרויות הראשונות, נותרה לכאורה כאפשרות יחידה נוספת האפשרות הרביעית שמדובר במתנה; ומסקנת הועדה שנוכח שלילת שלוש האפשרויות הקודמות עבר הנטל אל המערערים להוכיח שאין המדובר במתנה, היא מסקנה מבוססת היטב. אין חולקים על כך שהמערערים לא עמדו בה.
לפיכך אנו דוחים את הערעור. בעלי הדין הסכימו שלא יהיה חיוב בהוצאות בערכאתנו ולפיכך אין צו להוצאות.
ניתן היום ח בתמוז תשנ"ז (13.7.97).
המשנה לנשיא ש ו פט ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
94016840.
B03