בג"ץ 1703/09 ד"ר רות גילאי נ. מדינת ישראל - משרד החינוך , הגף להערכת תארי

העתירה שבכותרת הוגשה בתאריך 23.2.2009 ועניינה הכרה ב תואר השלישי שרכשה העותרת במוסד אקדמי בחו"ל כשקול לתואר מקביל שנרכש בישראל. המשיב מצדו הגיש כבר בשלב מקדמי בקשה לעיכוב בירורה של העתירה, זאת לאור הליך אחֵר שהיה תלוי ועומד בבית משפט זה, שבו נתבררה השאלה העקרונית והוצא צו על-תנאי (בג"ץ 1398/07 ד"ר לביא-גולדשטיין נ' משרד החינוך ). העותרת לא נתנה הסכמתה לעיכוב ההליך, אולם כבוד השופטת א' חיות קבעה בהחלטתה מיום 13.5.2009 כי "נוכח השלב המתקדם בו נמצא ההליך בבג"ץ 1398/07 ונוכח העובדה שלהכרעה באותו הליך עשויה להיות השפעה על העתירה שבכאן אשר תוקפת, בין היתר, חלק מ'כללי ועדת כץ' וכן את החלתם הרטרואקטיבית בעניינה... יעוכב בירורה של העתירה שבכאן עד למתן הכרעה בבג"ץ 1398/07".

פסק-הדין בבג"ץ 1398/07 ניתן בתאריך 10.5.2010, וביום 16.8.2010 הגישה העותרת בקשה למחיקת העתירה תוך חיוב המשיבה בהוצאות. בקשה זו באה לאחר שניתן לעותרת, לאור פסק-הדין בבג"ץ 1398/07 , אישור שקילות כמבוקש בעתירתה. המשיבה מתנגדת לבקשה לפסיקת הוצאות ועמדתה מקובלת עליי בנסיבות המקרה הזה.

איני רואה צורך להידרש לכל הנטען בבקשה ובתגובה. הנקודה המרכזית לעניין פסיקת הוצאות בגין ההליך הנוכחי היא שלא שוכנעתי כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת וקידמה את קבלת הסעד. יצוין, כי עוד קודם להגשת העתירה עדכנה המשיבה את בא-כוח העותרת על דבר קיומו של ההליך בבג"ץ 1398/07, ונאמר כי המדינה "בוחנת מחדש את אמות המידה והכללים להערכת תואר שלישי, בהתאם להם הוערך תוארה של מרשתך". לאור זאת הומלץ לבא-כוח העותרת "להמתין לתוצאות ההליך האמור אשר עשוי להשליך על אופן הערכת תוארה של מרשתך" (מכתב מטעם משרד החינוך מיום 9.4.2008). הערכה זו של המדינה עמדה במבחן המציאות: העתירה שהוגשה לא התקדמה שכן כבוד השופטת חיות אימצה את עמדת המשיבה והורתה – חרף התנגדות העותרת – על עיכוב הבירור של העתירה "נוכח השלב המתקדם בו נמצא ההליך בבג"ץ 1398/07 ונוכח העובדה שלהכרעה באותו הליך עשויה להיות השפעה על העתירה שבכאן...". ואמנם, בסופו של יום ההכרעה בבג"ץ 1398/07 ייתרה את בירור העתירה שבכותרת, ואין בסיס לטענת העותרת כי הגשת העתירה היא שהניעה את המשיבה להעניק לה את הסעד המבוקש. אדרבא, נראה כי בצדק טוענת המשיבה שהסעד ניתן לעותרת ללא קשר סיבתי לעתירה שבכותרת אלא מתוקף ההכרעה בבג"ץ 1398/07. בנסיבות אלה איני סבור שיש מקום לפסיקת הוצאות בהליך זה.

יצויין, כי בבקשה שלפניי מפנה העותרת לתגובה שהגישה המשיבה בעקבות בקשת העותרים בבג"ץ 1398/07 לעיון בתיקים מסוימים ובהם התיק שבכותרת. מתגובה זו מבקשת העותרת ללמוד כי גם המשיבה לא הייתה נכונה להצהיר בריש גלי על זהות בין עניינה של העותרת לבין עניינם של העותרים בבג"ץ 1398/07. אין במסמך זה כדי לשנות ממסקנתי האמורה, וזאת לא רק משום שתוכנו אינו מצדיק את המסקנה שהעותרת גוזרת ממנו, אלא משום שמדובר בתגובה שהוגשה לאחר הגשת העתירה שלפנינו, ושאין בה כדי ללמד על הצידוק להגשת העתירה או על התרומה של העתירה לקבלת הסעד.

סוף דבר: העתירה נמחקת ללא צו להוצאות.