בג"ץ 1708/00 מדינת ישראל נ. אלון שימנסקי

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות אלו: התעללות בקטין על-ידי האחראי עליו; תקיפה בנסיבות מחמירות של קטין על-ידי האחראי עליו; תקיפה בנסיבות מחמירות של בן-זוגו; ותקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש. עם הגשת כתב-האישום ביקשה התביעה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך בית-המשפט המחוזי סירב להיעתר לבקשה והורה על שיחרורו ממעצר בתנאים של ריתוק לביתו של פלוני ותנאי ערובה אלה ואחרים.

הערר שלפניי הוא ערר המדינה, ובקשתה היא כי אורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

אין בעלי-הדין חלוקים ביניהם על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום ועל קיומה של עילת מעצר. אכן, העבירות שהמשיב עומד עליהן לדין הינן מן העבירות המקימות עילת מעצר, כהוראת סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, ולו משום שענייננו בעבירות שנעשו באלימות חמורה או באכזריות. הוא הדין בחשש להשפעה על עדים. השאלה שבעלי-הדין נחלקו בה לא היתה ואינה אלא שאלת חלופת המעצר שבית-משפט קמא הורה עליה, והמדינה מתנגדת לה בכל תוקף.

אכן, כתב-האישום מדבר על התנהגות אלימה - חריגה באלימותה - שהמשיב התנהג בביתו. המשיב הילך אימים על אשתו ועל ילדיו, ומאז 1998 ועד לראשית שנת 2000 השליט טרור בבית והפליא מכותיו באשתו ובילדיו. כך, למשל, נהג המשיב לתקוף את אשתו ולהכותה בחלקי גופה השונים בסטירות, באגרופים ובבעיטות, ובמקצת מן המקרים נגרמו לאשה חבלות של ממש. כן נהג המשיב לתקוף את ילדיו, להכותם, ולעיתים אף הצליף על גופם בחגורה. אם אין די בכל אלה, הנה המשיב איים על אשתו ועל ילדיו, שאם יתלוננו במשטרה כי אז יהרוג אותם. הילדים אחוזי אימה ופחד מן המשיב, והם חרדים חרדה שמא יחזור לביתו וישוב על מעשיו. יתר-על-כן: קראנו מפי המשיב שאמר לשוטר כי "כל אחד מרביץ לאשתו", בהוסיפו כי "לאשתי מגיע מכות כי היא לא מביאה כסף מספיק". אשר לילדים, לדבריו זו היתה דרכו לחנכם.

נוכח כל אלה, תמיהה היא שבית-המשפט המחוזי ראה שלא להורות על מעצרו של המשיב. בית-המשפט נתן טעם להחלטתו - הגם שקבע כי המשיב מסוכן למשפחתו - בקובעו כי "מסוכנות זו קיימת רק כאשר המשיב מתגורר יחד עם בני משפחתו ונוצר חיכוך מתמיד". אכן, המשיב התגורר תחת קורת-גג אחת עם משפחתו, ובאותה עת השליט טרור והפליא מכותיו באשתו ובילדיו; ואולם, לא ידעתי מנין מצא בית-המשפט קשר סיבתי בין החיים בצוותא לבין האמירה כי אין נשקף סיכון לאשה ולילדים כשהמשיב מתגורר מחוץ לביתו.

סף הגירוי של המשיב הינו נמוך, ואיש לא יתקע לידינו כי משישתכר - כפי שהוא מורגל - או אף בהיותו פיכח, לא יראה את נחת זרועו לאשתו ולילדיו. בהקשר זה נזכור, כי מקום מגוריו הקבוע של המשיב ושל משפחתו הוא בחיפה, והבית שהמשיב רותק אליו אף הוא מצוי בחיפה. נוסיף עוד, שבדיקתו הנפשית של המשיב העלתה כי בהתרגזו נוטה הוא לאבד את השליטה על מעשיו, תוך התפרצויות של אלימות, וסובל הוא מקשיים בשליטה על דחפיו. על כל אלה נוסיף, כי אשתו של המשיב התמוטטה ואושפזה בבית החולים, ואילו הילדים מצויים במצב רגשי קשה, עברו טלטלות בין בתים שונים, עד אשר מצאו מיקלט בבית אומנה שנקבע להם. גם אגף הרווחה של עיריית חיפה וגם שירות המבחן למבוגרים סוברים כי נשקף מן המשיב סיכון לאשה ולילדים, אשר-על-כן דעתם היא כי אין מקום לשחרר את המשיב ממעצרו. זו גם דעתי.

אני מחליט לקבל את הערר, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בא-כוח המשיב מודיעני כי בעוד יומיים, ביום 16 במאי, קבוע משפטו של המשיב לתזכורת ולמענה. לא נותר לי, איפוא, אלא להמליץ לפני בית-המשפט שלפניו יעמוד המשיב לדין, כי ייעשה ושמיעת המשפט תיקבע בדחיפות. דומני כי כך ראוי שייעשה בתיתנו דעתנו לכלל נסיבות העניין.

היום, ט' באייר התש"ס (14.5.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00017080. G04