פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
1711/02 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המערער
ת :
עיריית חולון
נגד
המשיב
ים
:
ארגון הקבלנים והבונים בחולון ו10- אח'
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב בת.א. 436/97 מיום 31.12.01
שניתן
על ידי כבוד השופט א' סלטון
החלטה
1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' סלטון), שניתן בת.א. 436/97 מיום 31.12.01, לפיו נתקבלה, באופן חלקי, תביעתם של המשיבים להכריז כי תעריפי ההיטלים שנקבעו בחוקי העזר סלילת כבישים, תיעול, אספקת מים וביוב, לוקים בחוסר סבירות, ומשכך דינם להתבטל. בהתאם לפסק הדין, נדחתה תביעת המשיבים ככל שהיא מתייחסת לתעריפים של היטלי הסלילה, הנחת הצנרת והביוב. לעומת זאת, תקבלה תביעת המשיבים ביחס לשיעורו של תעריף היטל התיעול, ונקבע כי תעריף זה יופחת ב 50%.
2.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור על ידי המבקשות, ויחד עמו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצועו. עיקר הטענות בערעור מתייחסות לטעויות שנפלו, על פי השקפת המבקשות, בהכרעתו של בית משפט קמא בשאלת סבירותו של התעריף בהיטל התיעול. את בקשתן לעיכוב ביצוע סומכות המבקשות על שתיים: ראשית , המבקשות סבורות כי סיכוייהן טובים לזכות בערעור; שנית , המבקשות טוענות כי במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, ייגרם להן נזק כספי וכלכלי עצום, שקשה יהיה לתקנו במידה ודרכן תצלח בערעור. המבקשות טוענות בעניין זה, כי ביצועו המיידי של פסק הדין יחשוף אותן לתביעות השבה בסכומי עתק מצד אלה ששילמו בעבר היטל תיעול, ואשר לא היו צד לתביעה נשוא הערעור דנן. עוד טוענות המבקשות, כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול לחשוף אותן לדרישות מצד מבקשי היתרי בניה שלא היו צד לתביעה, להפחתה בתעריף היטל התיעול הנדרש על ידי המבקשות, וכל זאת בטרם הפך פסק הדין לחלוט וסופי.
מטעמים אלה ואחרים סבורות המבקשות, כי מן הדין להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. לחילופין, מציעות המבקשות הסדר זמני לפיו יעוכב פסק הדין ככל שהוא מתייחס לתביעות השבה של סכומים ששולמו לעירייה בעבר, ובאשר לתשלומי היטל התיעול מכאן ולהבא, מציעות המבקשות כי בשלב זה תשולם מחצית מהיטל התיעול, בעוד שהמחצית השניה תובטח בערבות בנקאית שתהא בתוקף עד להכרעה בערעור.
המשיבים מתנגדים הן לבקשה והן להסדר המוצע.
3.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת המשיבים, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, עיכוב ביצוע הוא החריג ולא הכלל, וצד שזכה בדין רשאי לממש, לאלתר, את פסק הדין שניתן לטובתו. מכאן, שעל בעל דין המבקש עיכוב ביצוע, מוטל נטל כבד להראות כי סיכויו טובים להצליח בערעור, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין יהיה כרוך בנזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ודרכו תצלח בערעור. בנטל זה לא עמדו המבקשות, הואיל ועיקר הנזק שעלול להיגרם להן, אם בכלל, הוא נזק כספי שהנו בר-תיקון. זאת ועוד, כעולה מהבקשה, עיקר חששותיהן של המבקשות הוא מחשיפתן לתביעות השבה מצד אלה ששילמו בעבר היטלי תיעול, ואשר לא היו צד להליכים נשוא הערעור. דא עקא, שעיכוב ביצוע פסק הדין אין בו על מנת להסיר את חששותיהן של המבקשות במישור זה, שכן אין בעיכוב הביצוע כדי למנוע הגשתן של תביעות נגדן. ודוק: עיכוב ביצוע כשמו כן הוא, מתלה את ביצועו של פסק הדין, אך אין בו כד לגרוע מתוקפו, הואיל ופסק דין שניתן על ידי בית משפט מוסמך, שריר וקיים עד שיבוטל, אם בכלל, על ידי ערכאת הערעור.
לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בסך 3000 ש"ח, לרבות מע"מ.
ניתנה היום, ב' בסיון תשס"ב (13.5.02).
ש ו פ ט