בג"ץ 1714/06 מאג'ד עודה נ. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה נצרת עילית

השופטת א' חיות:

1.העותרים בנו בכפר מנדא שבגליל בית מגורים ללא היתר בניה כדין על שטח המיועד לבניית מבני ציבור (להלן: המבנה ). בעקבות זאת הוציאה המשיבה 2 כנגד המבנה צו הפסקת בניה מנהלי, ולאחר שהגישה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי הוסיפה והוציאה ביום 7.7.2005 צו הריסה מנהלי נגד המבנה (להלן:

צו ההריסה ). בקשת העותרים לביטול צו ההריסה נדחתה על ידי בית משפט השלום בעכו, אך בהחלטתו מיום 5.9.2005 האריך הוא את מועד ביצוע הצו עד ליום 1.10.2005. ערעור שהגישו העותרים לבית המשפט המחוזי בחיפה על החלטה זו נדחה, ובפסק דינו מיום 5.1.2006 קבע בית המשפט המחוזי כי צו ההריסה יבוצע עד ליום 1.3.2006.

בין לבין, הגישה המשיבה 2 בקשה לבית משפט השלום בעכו למתן צו הריסה שיפוטי, אשר טרם ניתנה בה החלטה. העותרים מצידם הגישו בקשה לאישור תוכנית מפורטת שמספרה גא/108/05 (להלן: התוכנית המפורטת ) המיועדת להכשיר את בניית המבנה בדיעבד. התוכנית הוגשה ביום 15.8.2005 ואף שחלפו מאז כשישה חודשים טרם ניתנה החלטת המשיבה 1 לגביה. עוד טוענים העותרים, כי קיימו מגעים עם ראש המועצה המקומית כפר מנדא אשר במסגרתם סוכם על ביטולו של צו ההריסה, אך בפועל הצו לא בוטל ונודע להם כי הוא עומד להתבצע באופן מיידי. לפיכך הגישו העותרים את העתירה שבכאן בה הם מבקשים כי יעוכב ביצועו של צו ההריסה עד למתן החלטה בעניין התוכנית המפורטת ובנוסף הם מבקשים כי נורה למשיבות לנמק מדוע טרם ניתנה ההחלטה האמורה.

2.המשיבה 2 טוענת מצידה, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל מספר טעמים: ראשית, קיים סעד חלופי המסור לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים מכוח סעיף 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000; שנית, העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים מצד העותרים, אשר עשו דין לעצמם והפרו את הצווים שהוצאו כנגדם; שלישית, לא מתקיימת בענייננו עילה בדין להתלייתו של צו ההריסה ורביעית העתירה לוקה בשיהוי ניכר. לגוף הדברים טוענת המשיבה 2, כי העותרים בחרו להתעלם מכל הצווים שהוצאו נגדם כדין, על אף שאלו אושרו על ידי בתי המשפט המוסמכים וכי כבר ביום 17.10.2005 ניתנה על ידה החלטה בעניין התוכנית המפורטת, לפיה המליצה בפני הוועדה המחוזית לדחותה.

3.דין העתירה להידחות על הסף. העותרים מודים כי בנו את המבנה ללא היתר, וכי מיצו בפועל את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם כמי שיפגעו מביצועו של צו ההריסה. הטרוניה העיקרית אותה מעלים העותרים בשלב זה היא כי טרם ניתנה החלטת המשיבה 1 בעניין התוכנית המפורטת. בעניין זה הצדק עם המשיבה 2 כי עומד לעותרים סעד חלופי הנתון לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים ודי בטעם זה על מנת להוליך לדחיית העתירה. לפנים משורת הדין, ומבלי שיהא בכך כדי לחוות דעה לעיצומו של עניין, אנו מורים על עיכוב ביצועו של צו ההריסה עד ליום 7.3.2006, על מנת לאפשר לעותרים לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים, כאמור.

בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.