בג"ץ 1717/02 אלחטיב מוסא חליל נ. משטרת ישראל

השופטת ד' דורנר:

בעתירה שלפנינו גולל העותר, שהינו אסיר, את סיפור הירצחה של חברתו לחיים בתא מעצר. זאת, לטענתו, לאחר שחוקר משטרתי הפיץ שמועות אודות העותר וחברתו, שהביאו לרצח חברתו וליצירת סיכון לחיי העותר.

ברם, העותר לא הבהיר בעתירתו מה מבוקשו. לפיכך, נתבקשה תגובת המדינה.

המדינה הודיעה, כי משיחת בירור שנערכה עם העותר עולה, כי העותר מבקש לקבל מעמד בישראל, בטענה כי נשקפת סכנה לחייו. המשיבה ציינה, כי זו עתירתו השנייה של העותר. בעקבות העתירה הראשונה (בג"ץ 483/02) הועבר עניינו לטיפולה של המנהלה הביטחונית לסיוע, הבוחנת אף את בקשתו לקבל תעודת זהות. המשיבה הוסיפה וציינה, כי העותר אינו צפוי לשחרור קרוב, כי עניינו יובא לפני ועדת שחרורים רק לאחר שישלים תוכנית טיפולית (בעוד כתשעה חודשים), וכי לקראת שחרורו תגבש המנהלה את עמדתה לגבי זכאות העותר לסיוע. לבסוף הודיעה המדינה, כי באם ישוחרר העותר עד לתאריך 26.3.02 (מועד שחרורו לאחר ריצוי שני שלישים מעונשו), תהיה מוכנה המנהלה להמשיך בטיפול השיקומי בעותר, לרבות טיפול בנושא הארכת תוקף תעודת הזהות הארעית של העותר.

נוכח הפעולות הננקטות על מנת לבחון את בקשת העותר לגופה, נראה שהעתירה מוקדמת, ולפיכך יש לדחותה על הסף. עם זאת, ברי כי בפני העותר תהיה פתוחה הדרך לשוב ולפנות לבית-משפט זה משתתקבל החלטה סופית בעניינו

ואם תימצא לו עילה מתאימה.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.