בג"ץ 1724/11 ד"ר מרדכי בריל נ. בית הדין הארצי לעבודה , ירושלים

השופט א' רובינשטיין :

העותר, יליד 30.12.1953, שירת 27 שנים בקמ"ג מאז 1976 עד 2003, ובמארס 2003 ביקש לפרוש לגמלאות מוקדמות (בגיל מעט פחות מ- 50) לשם התמודדות לתפקיד ראש עיריית ערד, תפקיד לו נבחר בהמשך והחל לכהן בו ב- 2.12.2003. בקשתו לגמלאות מוקדמות אז לא נתקבלה. ב- 6.8.2007 סיים תפקידו כראש העיריה. תביעתו לגמלאות מגיל 50 נדחתה בבית הדין האזורי לעבודה והדבר אושר בבית הדין הארצי, שכן ראוהו כמי שהתפטר, ולא כמי שפוטר הזכאי לגמלאות. זאת - על פי חוזר נציבות שירות המדינה לגבי מועמד לבחירות ברשות מקומית; על כן עתר לבית משפט זה. התיק עבר בפנינו בדיונים וגלגולים לא מעטים שלא נפרט. נזכיר, כי ביום 15.10.2012 הצענו פשרה שלפיה יחל העותר לקבל גמלאות בגיל 60 (30.12.2013), וזאת לפי סעיף 46(ג)(2) ל חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970 (להלן: החוק ) ; ראו, בין השאר, ההחלטות מ- 6.1.2013 ו- 3.3.2013. בסופו של דבר, משלא הגיעו הצדדים להסכמה, ניתן צו על תנאי ברוח זו (28.7.2013), קרי, "מדוע לא יחל העותר לקבל גמלאות מיום הגיעו לגיל 60, 30.12.2013". יצוין כי בשיח ושיג שקדם הייתה המדינה נכונה להוציא את העותר לגמלאות בגיל 60 אם יתחייב שלא לעבוד עוד, תוך שנדרשה להוראת סעיף 46(ג) לחוק. נציין, כי המדינה לא השיבה ישירות לצו על תנאי, אלא ביקשה להחזיר את העותר למסלול פניה לממונה על הגמלאות לעניין יציאה בגיל 60. כשלעצמנו סברנו כי ראוי לסיים עתה את ההליכים שכבר נמשכו דיים.

בדיון לפנינו ביום 27.10.2013, למדנו מפי בא כוחו של העותר בשמו, כי כיום אין העותר מועסק, וכן למדנו מפי באי כוח המדינה, כי הוראות סעיף 46(ג)(2) עניינן במצב הפורש במועד הפרישה, וכי ככל שימלא העותר את טופס הבקשה המקובל יקבל גמלה מגיל 60. למען הסדר הטוב ולהפיס דעת המדינה נזכיר, כי הפרישה במקרה דנא איננה יציאה לגמלאות מיום סיום תפקידו של העותר בעירייה ב- 2007 ובודאי לא מפרישתו מקמ"ג ב- 2003, אלא מיום הולדתו ה- 60. ואיננו נדרשים לעתיד לבוא שאז דינו כדין של פורש, מבלי שכמובן נביע דעה על סיטואציה שבה חלילה תיטען לגבי העותר תחולתה של הוראת סעיף 46(ג)(3) לחוק בענין פרישה עקב מצב בריאות לקוי, והדברים נאמרים כיון שהעותר העלה במהלך התקופה גם טענות בנושא בריאותו. על פני הדברים נראה, כי יש להצטער על כל מהלך העניינים לגבי העותר מתחילה, בלא שנטיל אשם בצד זה או זה. ראשית, נזכיר כי המדובר במי שעבד 27 שנים במקום רגיש, ויצא לשירות ציבורי. על כן, גם אם על פי חוזר הנציבות היה עליו, משהציג מועמדות לבחירות מוניציפליות, להתפטר - הדעת נותנת כי בניתוב נכון של הדברים היו הצדדים מגיעים להסדר מוסכם הוגן שלא יותיר אותו, לאחר שנים כה רבות של עבודה ותרומה, בלא גמלאות עד גיל 67. הרי אילו ידע כי זה מצבו, ניתן לשער כי לא היה יוצא לבחירות. מכל מקום, סבורים אנו, ועל פי השכל הישר ותחושת ההגינות, כי בנסיבות, גם אם לא נידרש לטענה כי גם קמ"ג עצמה הייתה מעוניינת לסיים את עבודת העותר ועל כן היו מגיעים יחד עם הנציבות להסדר גמלאות מוקדם – לא יהיה זה צודק להותיר את העותר בהמתנה עד גיל 67; ודרך הביניים, התואמת גם את סעיף 46(ג)(2), נראית איפוא הולמת. העותר יחל איפוא לקבל קצבת גמלאות מגיל 60, מיום 30.12.2013, ולעניין זה ייעשה הצו מוחלט, וכמובן עליו למלא ללא שיהוי את כל הפורמליות הנדרשת לשם כך.

המדינה תחויב בהוצאות העותר ובשכר טרחת בא כוחו בסך כולל של 20,000 ש"ח.