בג"ץ 1737/99 מחמוד עמרו נ. מדינת ישראל

המערער הורשע, במסגרת הסדר טיעון ועל יסוד הודאתו בעובדות, בשוד של מונית מידי בעליה; בשוד סכום של 470 ש"ח שהיה ברשות בעל המונית; בקבלת שתי מכוניות גנובות ונהיגה בהם ללא רשיון ומתוך זה גם ללא ביטוח; בהתחזות לאדם אחר ובשיבוש מהלכי משפט. מעשה השוד של נהג המונית בוצע תוך איום על הנהג בעזרת חפץ קהה. על-פי הסדר הטיעון, שהוצע לבית המשפט על ידי שני הצדדים, גזר בית המשפט המחוזי על המערער חמש שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. כן הפעיל כנגדו, בחופף לעונש המאסר המוטל, שני עונשי מאסר על תנאי, כל אחד מהם למשך שנה.

סניגורו של המערער קיווה לשכנענו כי העונש שהוטל על המערער, למרות שהוטל בהסכמת סניגורו ובמסגרת הסדר הטיעון, הוא חמור יתר על המידה. טענה זו אין בידינו לקבל. העונש על פניו נראה הולם את חומרת העבירות, ועל כל פנים איננו חמור במידה שתצדיק את התערבותנו. לא למותר לציין בהקשר זה, כי למערער הרשעות קודמות בעבירות מאותו הסוג.

בפי הסניגור היתה טענה נוספת, לאמור, כי בית המשפט לא היה מוסמך להפעיל אחד משני עונשי המאסר שהפעיל, מפני שעונש זה הוטל על המערער על ידי בית משפט צבאי באזור יהודה ושומרון. בנסיבות העניין איננו רואים צורך להידרש לטענה זו, שלהכרעתה אין כל השלכה לעניין התוצאה המעשית.

הערעור נדחה.