בג"ץ 1748/10האגודה לתרבות דיור נ. הממונה על מחוז דרום- משרד הפנים

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטת הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים (להלן: הממונה ), על-פיה נדחתה בקשתה של העותרת להעניק לה פטור מארנונה מכוח הוראות סעיף 5(י) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין ). יצוין כי פסק הדין בעתירה זו הושהה עד למתן פסק הדין בעע"ם 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים (לא פורסם, 30.11.2011) (להלן: עניין אורט )), אשר עוסק, בין היתר, בניתוח הוראותיו של סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין. עם מתן פסק הדין בעניין אורט , נתברר כי אין באמור בו כדי להשליך במישרין על ענייננו.

2.

העותרת – האגודה לתרבות הדיור – היא עמותה רשומה, אשר בין מטרותיה, מצויות, בין היתר, המטרות הבאות: החדרת מודעות ודרכי פעולה לשמירה על הרכוש המשותף; טיפוח החיים בבית המשותף; הדרכה וניהול תקין של ענייני הבית המשותף ויצירת מערכת שכנות נאותה; והעלאת תרבות הדיור ברחבי הארץ. במהלך שנת 2009 פנתה העותרת לממונה בבקשה להכיר בה כ"מוסד מתנדב לשירות הציבור", בהתאם להוראות סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין, ולהעניק לה בעקבות זאת פטור מארנונה בגין נכס שהיא שוכרת בבאר-שבע. הממונה דחה את בקשתה של העותרת, בקובעו כי היא אינה עומדת בקריטריונים המופיעים בנוהל שנקבע, במסגרת חוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99, לצורך טיפול בבקשות כגון דא. זאת, אף-על-פי שוועדת התמיכות של עיריית באר-שבע המליצה לממונה להיעתר לבקשת העותרת. בהמשך, דחה הממונה גם בקשה לעיון חוזר שהוגשה על-ידי העותרת.

את סירובו להיעתר לבקשת העותרת, נימק הממונה בעיקר בשני טעמים: האחד – כי העותרת מממנת את מרבית פעילותה באמצעות גביית דמי חבר, בניגוד לדרישות הקריטריון השני שבנוהל; והשני – כי פעילותה של העותרת אינה מקיימת אחר דרישות הקריטריון השישי שבנוהל, שכן השירותים המוצעים על-ידה, ובהם למשל שירותים משפטיים, שירותים הנדסיים וקורסים לנציגות הבית המשותף, אינם נמנים עם תפקידיה של הרשות המקומית.

3.

העותרת אינה משלימה עם החלטתו של הממונה, ועם נימוקיו, ומכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותרת, היא עומדת בכל הקריטריונים שנקבעו במסגרת הנוהל של משרד הפנים. לעניין הקריטריון השני, טוענת העותרת כי דמי החבר השנתיים הנגבים על-ידה – בסכום של כ-30-28 ש"ח ליחידת דיור, שהם, על-פי הערכת העותרת, כ-450-420 ש"ח לבניין ממוצע – הם נמוכים למדי, הן באופן כללי הן ביחס לעלות האלטרנטיבית של השירותים המוענקים על-ידה; ואילו לעניין הקריטריון השישי, מדגישה העותרת כי אף אם השירותים המוענקים על-ידה אינם נמנים במישרין על תפקידיה של הרשות המקומית, יש בעצם הענקתם לתושבים כדי להוריד מן הנטל המוטל על כתפי הרשות. זאת ועוד. לשיטת העותרת, הממונה לא הפעיל במסגרת החלטתו כל שיקול דעת פרטני, אלא נצמד באופן דווקני להוראות הנוהל של משרד הפנים. בכך, יש – על-פי הנטען – כדי לפגום בהחלטה שנתקבלה. לבסוף, מטעימה העותרת כי הממונה לא התחשב כלל בהמלצת ועדת התמיכות של עיריית באר-שבע, אשר סברה, כפי שצוין, כי יש לקבל את בקשת העותרת ולהעניק לה את הפטור המבוקש.

הממונה, מצידו, סבור כי אין להכיר בעותרת כ"מוסד מתנדב לשירות הציבור", בשל שלשיטתו העותרת אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו לשם כך, ובפרט בקריטריון השני ובקריטריון השישי. עוד מדגיש הממונה כי בקשות דומות שהוגשו על-ידי העותרת במחוזות תל-אביב, חיפה וירושלים, נדחו אף הן בחודשים האחרונים, ומטעמים דומים. עיריית באר-שבע מצטרפת אף היא לעמדתו של הממונה. לטענתה, על אף ההמלצה שהוגשה על-ידה לממונה, ואשר במסגרתה המליצה להיעתר לבקשת העותרת, הרי שהממונה הוא בעל הסמכות הסטטוטורית להכרעה בשאלות של מתן פטורים מן הסוג המבוקש, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו.

4.

דין העתירה להידחות.

סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין קובע כי יינתן פטור מארנונה כללית ל"כל רכוש שמוסד-מתנדב לשירות הציבור משתמש בו אך ורק לשירות הציבור בתנאי שאותו מוסד יתאשר ע"י שר הפנים לצורך פיטורין עפ"י סעיף זה". הקריטריונים להפעלת סמכות השר נקבעו במסגרת חוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/99 וחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/04 (לסקירת הקריטריונים השונים, ראו: עניין אורט , פס' 9-8; בג"ץ 4725/07 מרכז משען בע"מ נ' שר הפנים , פס' 10-8, 17-16 (לא פורסם, 7.8.2008)). הקריטריונים הם מצטברים ומבקש פטור שאינו עומד באחד מהם לא יקבל את הפטור.

בענייננו, קבע הממונה – ובדין קבע – כי העותרת אינה עומדת בדרישותיו של הקריטריון השישי. קריטריון זה קובע כדלקמן:

6.פעילות המוסד הינה בתחומים בהם רשות מקומית פועלת ומוסמכת לפעול כגון רווחה, בריאות, חינוך וכו'.

ואמנם, פועלה של העותרת חשוב ומבורך, אך אין הוא נכנס לגדר התחומים שבהם פועלת הרשות המקומית. מטרותיה העיקריות של העותרת – החדרת המודעות לשמירה על הרכוש המשותף, טיפוח החיים בבית המשותף, הדרכה וסיוע לניהול תקין של הבית המשותף, יצירת יחסי שכנות נאותים והעלאת תרבות הדיור – נוגעות כולן, למישור היחסים שבין השכנים בבית המשותף, ואילו הרשות המקומית אינה פועלת במישור זה (השוו: בג"ץ 1675/02 אדם טבע ודין נ' שר הפנים , פס' 4-3 (לא פורסם, 18.11.2002)). משהקריטריונים הם מצטברים כאמור, די בכך כדי להוביל לקביעה כי העותרת אינה "מוסד מתנדב לשירות הציבור", ואין אנו רואים צורך להידרש גם לקריטריון השני.

5.

אשר ליתר טענות העותרת, הרי שגם בהן אין ממש. ראשית , הטענה שלפיה לא הפעיל הממונה כל שיקול דעת פרטני בעת בחינת בקשתה של העותרת נטענה בעלמא וללא כל ביסוס. לא זו אף זו, הרי שמבחינת נימוקי הממונה במסגרת העתירה שלפנינו מתגלה דווקא תמונה הפוכה. כך למשל, מסקנתו של הממונה לעניין אי-התקיימותו של הקריטריון השני – שעניינו גובה התמורה שהמוסד המבקש פטור גובה עבור פעולותיו – נסמכת על בחינת הדוחות הכספיים של העותרת. בדומה, מסקנתו של הממונה לעניין אי-התקיימותו של הקריטריון השישי שלעיל מבוססת על בחינת מטרותיה של העותרת – כפי שאלה מופיעות בתקנונה. שנית , ועדת התמיכות של עיריית באר-שבע אמנם המליצה, כטענת העותרת, על הענקת פטור מתשלום ארנונה לעותרת, אך אין בהמלצה זו כדי לכבול את הממונה בהפעלת שיקול דעתו. הממונה בחן את בקשתה של העותרת והחליט כי במכלול השיקולים, אין להעניק לעותרת את הפטור המבוקש, על אף המלצתה של העירייה. זוהי זכותו של הממונה וזוהי אף סמכותו החוקית. למעשה, זוהי גם עמדתה של עיריית באר-שבע עצמה במסגרת העתירה שלפנינו.

אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים, בחלקים שווים, בסכום כולל של 10,000 ש"ח.