בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1750/22
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ש' שוחט
העותר:
עיד יוסף אבו טאעה
נ
ג
ד
המשיבים:
1. משטרת ישראל
2.השר לענייני ביטחון פנים
3.המפקח הכללי של משטרת ישראל
4.שיח' שריף הדאית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד נאיף זועבי
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד יעל מורג יקו-אל; עו"ד נועה רוזנברג
בשם המשיב 4:
עו"ד חוסאם יונס
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן :
1.
בעתירה שלפניי התבקשנו להורות למשיבים 3-1 (להלן: המדינה ) לסלק את ידו של המשיב 4 (להלן: המשיב ) מדירה שכנטען היא בחזקתו, המצויה בקומה הראשונה בבניין מגורים בשכונת שועפט במזרח ירושלים. לטענת העותר, הוא החזיק בדירה באופן בלעדי עד ליום 19.2.2022, אז פלש המשיב לדירה בכוח ולא כדין. לדבריו, כבר בחודש ינואר 2022 הגיש תלונה במשטרת ישראל (היא המשיבה 1; להלן גם: המשטרה ) נגד המשיב בגין "מעשי זיוף ואיומים שנקט כלפיו וכלפי רכושו/קניינו". כנטען, לאחר שנודע לו דבר הפלישה, התלונן בשנית במשטרה בנדון. ואולם, המשטרה הבהירה לעותר כי אין בכוונתה לפעול בעניין. לטענת העותר, זכותו לקבל סיוע ממשטרת ישראל לסילוק ידו של המשיב מהמקרקעין מעוגנת בסעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1967 (להלן: חוק המקרקעין ; לשלמות התמונה יוער כי לעתירה צורף מכתבו של בא כוחו של העותר למשטרה שכותרתו "התראה אחרונה ומכתב מיצוי הליכים לפני הגשת עתירה לבג"ץ" שעניינו תלונת העותר למשטרה מנובמבר 2021).
2.
בתגובתה פירטה המדינה את השתלשלות העניינים. בתמצית, טוענת המדינה כי ביום 10.1.2022 הגיש העותר תלונה במשטרה שעניינה הסגת גבול שעניינה בדירה המצויה בקומה השנייה באותו הבניין נגד אדם אחר, שלא צורף כמשיב לעתירה (להלן: הדירה
ו האחר בהתאמה). העותר הציג למשטרה צו שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים מיום 2.11.2015, שמורה לצד שלישי שלא להפריע לעותר לעשות שימוש בדירה (להלן: צו המניעה הזמני ; עיון במערכת נט המשפט מעלה כי ההליך נמחק ביום 28.1.2016). במסגרת בירור התלונה האמורה נחקר האחר וטען כי בינו לבין המשיב נערך הסכם שכירות אשר מקנה לו את ההחזקה בדירה. בהמשך לכך נחקר גם המשיב במשטרה. בחקירתו טען המשיב כי רכש את הדירה מהעותר, והציג הסכם מכר שלטענתו ערך עם העותר בשנת 2020. משכך, ביום 12.1.2022 הודיעה המשטרה לעותר כי אין ביכולתה להכריע בשאלת ההחזקה בשלב זה, ולפיכך לא תוכל להעניק לו סעד של סילוק יד. נוכח האמור, המדינה סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי – מאחר שהעתירה הוגשה בחלוף כחודשיים מיום שנודע לעותר על ההחלטה האמורה. בנוסף, לטענתה, יש לדחות את העתירה אף מחמת אי צירוף משיבים רלוונטיים, שכן העותר לא צירף את האחר לעתירה, וכן מחמת סעד חלופי, מאחר שמדובר בסכסוך אזרחי של העותר מול המשיב, ומקומו להתברר בערכאה אזרחית . כמו כן טוענת המדינה כי דין העתירה להידחות לגופה, נוכח אי בהירות ביחס לשאלת זהות הגורם שהחזיק בפועל בדירה עובר לפלישה הנטענת, כמו גם ביחס לשאלת הבעלות בדירה. המשיב אף הוא סבור כי דין העתירה להידחות, שכן לטענתו, כלל אין מדובר בפלישה לדירה אשר נרכשה על ידו כדין. לטענתו, מדובר בעלילה מצד העותר, על רקע סכסוך בין השניים.
3.
התבקשה תשובת העותר לטענות המשיבים. העותר הבהיר כי אכן שגה בתיאור הדירה במסגרת העתירה, וכי העתירה מכוונת לסילוק ידו של המשיב מהדירה המצויה בקומה השנייה. לטענת העותר, ביום 10.1.2022 הגיש תלונה במשטרה שעניינה איומי המשיב לפלוש לדירה, ואולם רק ביום 19.2.2022 התרחשה הפלישה הנטענת. לטענתו, במועד זה פנה העותר למשטרה בשנית ואולם המשטרה נקטה בסחבת ולא פעלה בנדון. העותר מדגיש כי צו המניעה הזמני מעולם לא בוטל ולפיכך לשיטתו אין בטענות בדבר הסכם המכר לפגוע בתוקפו. כמו כן, העותר דוחה את טענות הסף שהעלתה המדינה, וטוען כי נוכח המועדים שתוארו בעתירה ובתשובתו זכותו לקבל סיוע ממשטרת ישראל לסילוק ידו של המשיב מהדירה עומדת לו.
4.
לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובות לה ובתשובת העותר הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה היא כי במקרים שבהם מתבקש סיוע מצד משטרת ישראל בסילוקו של פולש, טרם שהיא חשה לעזרתו של הפונה עליה לבחון את התקיימות התנאים הקבועים לכך בסעיף 18(ב) לחוק המקרקעין. בפרט, ככל שקיים חוסר בהירות באשר לזהות המחזיק במקרקעין קודם לפלישה הנטענת, אל לה למשטרה להתערב בעניין (בג"ץ 5602/21 סיאם נ' משטרת ישראל , פסקה 7 (27.10.2021) (להלן: עניין
סיאם ); בג"ץ 136/21 עמליה אבישר נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות, פסקה 6 (9.2.2021); בג"ץ 8950/17 אבו אלרוב נ' משטרת ישראל , פסקה 6 (2.9.2018)). כפי שעולה מהעתירה ומתגובות המשיבים, לעת הזו קיימת אי בהירות בשאלת הזכויות וההחזקה בדירה עובר לפלישה הנטענת. לא מצאתי כי די בצו המניעה הזמני לבסס את טענותיו של העותר בשאלת ההחזקה, בין היתר מאחר שהצו האמור ניתן 5 שנים עובר לעסקת המכר הנטענת (ראו והשוו: עניין סיאם , פסקה 8). בנסיבות אלו, עמדת המשטרה כי אל לה להפעיל את סמכותה מכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין וכי דין הסכסוך האזרחי להתברר בערכאה המוסמכת, אינה מגלה עילה להתערבות. משכך, ואף מבלי להידרש לעילות הסף האחרות שהעלו המשיבים, דין העתירה להידחות.
למותר לציין כי טענות העותר והמשיב במישור האזרחי שמורות להן.
סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המדינה בסך של 3,000 ש"ח וכן בהוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח.
ניתן
היום, י"א בניסן התשפ"ב (12.4.2022).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט