בג"ץ 1755/98 עירית ראשון לציון נ. שר הפנים

על פי המלצת בית המשפט חזרו בהם העותרים מן הראש הראשון של העתירה, המבקש לחייב את שר הפנים להתקין תקנות שיאפשרו לרשויות מקומיות לתת הנחות בארנונה לעסקים ולמסחר.

בראש השני של העתירה נתבקש בית המשפט לחייב את שר הפנים להפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 339 לפקודת העיריות. עיריית ראשון לציון פנתה אל שר הפנים וביקשה ממנו שיאשר מחיקת חובות ארנונה לפי סעיף זה לעסקים מסויימים (כאמור בנספח ד' לעתירה). אך השר נמנע מלהשיב לפנייה זאת. נראה כי השר נמנע מלהשיב לפנייה זאת בשל מדיניות שקבע לעצמו, לפיה אין הוא נוטה להפעיל את סמכותו לפי סעיף 339 לפקודת העיריות.

ברור כי על פי החוק שר הפנים חייב היה להשיב לפנייה של עיריית ראשון לציון. לא זו בלבד. תהא המדיניות של השר לגבי הפעלת סמכותו לפי סעיף 339 לפקודת העיריות אשר תהיה, אין במדיניות זאת כדי לפטור אותו מן החובה לשקול כל בקשה להפעלת סמכות זאת לגוף העניין, באופן פרטני, כדי לברר ולהחליט לגוף העניין אם הבקשה מצדיקה או אף מחייבת את השר לסטות מן המדיניות שקבע לעצמו.

באת-כוח השר הודיעה לבית המשפט כי עמדה זאת מקובלת עליה, וכי השר ישקול ויחליט לגוף העניין בכל בקשה שתוגש לו לתת אישורו לפי סעיף 339 לפקודת העיריות, ובכלל זה השר מקבל על עצמו להשיב במועד מוקדם לבקשות האמורות שהוגשו אליו על ידי עיריית ראשון לציון.

בית המשפט ממליץ בפני שר הפנים לשקול אם אין זה ראוי שיגבש בכתב את המדיניות שלו לגבי הפעלת סעיף 339 לפקודת העיריות, ואולי גם את השיקולים העיקריים שעשויים להצדיק סטייה מן המדיניות, ויודיע על כך לרשויות המקומיות.

על יסוד האמור אנו דוחים את העתירה ללא צו להוצאות.