בג"ץ 1769/97 בנק הפועלים בע"מ נ. קמינסקי יוסף בע"מ

בקשה להעברת הדיון בת.א. (י-ם) 1625/96 מבית המשפט המחוזי בירושלים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ועל איחוד הדיון בתיק האמור עם הדיון בת.א. (ב"ש) 2118/96.

1.ב- 25.9.96 הגישו המשיבים נגד המבקש כתב תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. (י-ם) 1625/96, להלן: "התובענה בירושלים"). לפי כתב התביעה, ביקשו התובעים להשקיע בחברה פלונית (להלן: "החברה") והמבקש (סניף של המבקש בבאר-שבע) עשה יד אחת עם החברה ועם בעלי מניותיה בהונאת התובעים ובהסתרת מצבה האמיתי של החברה ולפיכך נגרם לתובעים נזק, בגין הלוואות בעלים ו/או אשראי לזמן קצר שניתנו לחברה ואשר הסתכמו בסך כולל של 5.1 מיליון ש"ח. עוד נטען בכתב התביעה, כי כתוצאה ממעשיו ומחדליו של המבקש נאלצו התובעים לחתום על ערבויות וליתן שיקים שלהם. לפיכך נתבע המבקש לפצות את המשיבים בגין נזקם האמור, לבטל את הערבויות שנתנו ולהשיב את השקים.

2.מספר חודשים קודם לכן הגישו המשיבים 1 ו- 2 כתב תביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.א. (ב"ש) 2118/96 , להלן: "התובענה בבאר-שבע") נגד שותפות רואי חשבון, נגד השותפים בשותפות ונגד בעלי מניות ודירקטור בחברה. על פי כתב תביעה זה, הטעו הנתבעים את המשיבים 1 ו- 2 והציגו בפניהם דו"חות כספיים ומצגים כוזבים באשר למצבה של החברה (כתב התביעה מייחס לקבוצות נתבעים שונות פעולות שונות, שפירוטן אינו נחוץ לשם הדיון בבקשה זו). גם בכתב תביעה זה טוענים המשיבים 1 ו- 2 כי נגרם להם נזק כולל בגין אובדן הלוואת בעלים, אובדן אשראי לטווח קצר וחוסר יכולת להיפרע משיקים שניתנו להבטחתו, פרעון ערבות לחובות החברה לבנק והעמדת שיקים לטובת הבנק להבטחת חובות החברה לבנק. כל זאת בסך כולל של 5.1 מיליון ש"ח.

3.ב- 2.2.97 הגיש המבקש, במסגרת התובענה בירושלים, בקשה לדחיית התובענה בשל שימוש לרעה ובחוסר תום לב, שעשו, לטענתו, המשיבים בכך שהגישו את שתי התביעות בנפרד. לחילופין ביקש המבקש, כי הדיון בתובענה יועבר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט דחה בקשה זו, על כל סעיפיה. בהתייחסו לבקשה להעברת הדיון ציין, כי הבקשה אינה מצויה בסמכותו, אך, לאור נוסח שני כתבי התביעה והטענות המשותפות הרבות "רצוי עד למאוד" כי בית משפט אחד ידון ויפסוק בשתי התביעות. בית המשפט המחוזי הוסיף ונתן מראש את הסכמתו להעברת הדיון, אם יפנו הצדדים בבקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- .

4.בבקשה להעברת הדיון המונחת בפני טוענים המבקשים, כי התובענה בירושלים אינה מגלה כל זיקה ממשית לתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי והיא מסתמכת על קיום סניף של המבקש בירושלים לשם יצירת סמכות פורמלית. עוד טוען המבקש, כי כתב תביעה זה מצוי בסמכותו העניינית והמקומית של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כי קיימת זהות סעדים וסמיכות עניינים בין שתי התובענות וכי ניהולן בנפרד עלול לגרום למתן פסיקות הסותרות ומכחישות זו את זו.

5.המשיבים מתנגדים לקבלת הבקשה. לטענתם היה המבקש מודע לקיום התובענה בבאר שבע עובר להגשת כתב ההגנה מטעמו בתובענה בירושלים ומטעמיו שלו בחר להעלות טענה זו רק לאחר השלמת הליכים מקדמיים וקיום קדם משפט ואף קיבל עליו במפורש, בכתב הגנתו את סמכותו של בית המשפט המחוזי בירושלים. עוד טוענים המשיבים נגד המבקש שלא הגיש תצהיר בתמיכה לבקשתו. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי התובענה בירושלים הוגשה לאחר שהגיע לידיהם מידע נוסף, מעבר למידע שהיה בפניהם שעה שהגישו את התובענה בבאר-שבע. לגוף הדברים, טוענים המשיבים, כי התובענה בירושלים, אף שהוגשה לאחר התובענה בבאר שבע , מתנהלת בקצב מהיר יותר ואף נקבעו בה מועדים להוכחות. עוד טוענים המשיבים, כי שתי התובענות מעוררות שאלות שונות של חוק ועובדה.

6.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על העברת הדיון בת.א. (י-ם) 1625/96 לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. אכן, שתי התובענות אינן זהות ואינן חופפות במלואן. אולם המשותף להן רב ומשמעותי: בשתיהן טוענים המשיבים, כולם או מקצתם, כי הנזק שנגרם להם, שהוא בבסיסו אותו נזק (הגם שהתובענה בירושלים מתייחסת גם לנזקים ולסעדים נוספים) נגרם להם על-ידי הנתבעים. דא עקא, שבכל אחת מהתובענות מיוחס מלוא נזקם של המשיבים לעילות אחרות ולנתבעים אחרים. ניהולם של הליכים אלה בפני ערכאות שונות עלול לגרום לבזבוז זמן שיפוטי מרובה ולקביעת ממצאים שונים ואף סותרים. הואיל והדיון בשתי התובענות מצוי עדיין בתחילתו לא ייגרם למשיבים נזק של ממש כתוצאה מהעברת הדיון. בשולי ההחלטה יצויין, כי הצדדים מטיחים זה בזה טענות חמורות הנוגעות להגשת התובענות בנפרד מזה ולשיהוי שבהגשת הבקשה נשוא החלטה זו מזה. איני סבור, כי טענות אלו, ככל שיש בהן ממש, צריכות למנוע, בנסיבות המקרה שבפני, את העברת הדיון המבוקשת. איני מוצא מקום לאפשר קיום כפל-דיון בתובענות שבפני, על כל המשתמע מכך, אך בשל מחדל דיוני. בית המשפט שידון בתובענה לגופה הוא שיידרש, אם וככל שימצא לנכון, למשמעות הצעדים הדיוניים שננקטו במסגרת התובענות ולחיוב בהוצאות העלול לנבוע מכך.

הדיון בת.א. (י-ם) 1625/96 יועבר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ויאוחד עם הדיון בת.א. (ב"ש) 2118/96. בית המשפט המחוזי שידון בתובענות יקבע את אופן הדיון בשתי התובענות.