בג"ץ 1803-23 בג"ץ 1803-23

השופטת י' וילנר:

1.בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיבים לעכב ביצוע צו שניתן להריסת גדר שבנה העותר, עד להחלטת המשיבים בבקשה שהגיש העותר להחריג את השטח שבו מוצבת הגדר מצו איסור בניה שחל בתחומו.

2.דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי.

בהתאם לסעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ולפרט 2 לתוספת הרביעית לחוק זה – עתירה בענייני תכנון ובניה, נגד החלטה של רשות הפועלת באזור יהודה והשומרון (להלן: איו"ש), נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בענייננו, העותר מבקש סעד שיפוטי שיורה למשיבים להימנע ממימוש צו הריסה שניתן מכוח סעיף 38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 (אשר מנוי בפרט 2 הנ"ל). לפיכך, עומד לעותר סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כידוע, בית משפט זה לא יידרש, ככלל, לעתירה מקום בו קיים לעותר סעד חלופי (ראו בהקשר הנדון, ביחס לסעד של הימנעות ממימוש צו הריסה עד להכרעה בבקשה להחריג שטח מתחום צו איסור בניה, כבענייננו: בג"ץ 676/23 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פס' 9 (5.3.2023)).

3.העתירה נדחית, אפוא, על הסף.

העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 2,000 ש"ח.