בג"ץ 1803-24 בג"ץ 1803-24

1.העותר יליד 1999, תושב בית אומר, נעצר ביום 22.3.2023 ונחקר ביום 27.3.2023 על ידי משטרת ישראל בחשד לתכנון פעולות נגד מטרות ישראליות; חברות, פעילות ומתן שירות לארגון חמאס; ופגיעה בביטחון האזור ופעילויות הצבא הישראלי, אולם הכחיש את המיוחס לו.

נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו לביטחון האזור על רקע המידע החסוי שהצטבר בעניינו, הורה המפקד הצבאי על מעצרו של העותר לתקופה של כארבעה חודשים, בקיזוז ימי מעצרו, החל מיום 28.3.2023 ועד ליום 21.7.2023 (להלן: הצו הראשון). ביום 16.4.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו הראשון למלוא התקופה הנקובה בו; וביום 7.6.2023 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר.

2.ביום 19.7.2023, הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי של העותר לתקופה נוספת של כארבעה חודשים, החל מיום 21.7.2023 ועד ליום 20.11.2023. זאת, לאחר שהשתכנע כי מסוכנותו של העותר עומדת בעינה (להלן: הצו השני). ביום 3.8.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו השני; וביום 1.10.2023 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעור העותר. בהמשך לכך, הגיש העותר לבית משפט זה עתירה בעניין הצו השני (בג"ץ 7376/23), שנמשכה על ידי העותר ונמחקה בפסק דינו של בית משפט זה ביום 12.11.2023.

3.לאחר שהשתכנע כי מסוכנות העותר לא קהתה, ביום 2.11.2023 הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי לתקופה של כארבעה חודשים נוספים, החל מיום 20.11.2023 ועד ליום 19.3.2024 (להלן: הצו השלישי). ביום 30.11.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו השלישי; וביום 19.2.2024 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר.

על כך נסבה העתירה דנן.

3.עמדת המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים), היא כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו השלישי, הואיל וזה הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הרב הנשקף מהעותר לביטחון האזור ולשלום הציבור. המשיבים אף הצהירו כי בדעתם להאריך את הצו המנהלי לתקופה נוספת של ארבעה חודשים.

4.לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהסכמת בא כוח העותר, עיינו בחומר החסוי ונחה דעתנו כי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיבים ולפיה "העותר הוא פעיל חמאס; חשוד במעורבות בפעילות ביטחונית המסכנת את ביטחון האזור; בעל קשרים לפעילי חמאס בכפרו; מעורב בפעילות חמאס ארגונית בכפר; ומאז מעצרו התקבל מידע המחזק את המסוכנות הנשקפת משהייתו בשטח".

5.לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא נמצאנו למדים כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.