בג"ץ 1804/03 ירון כהן נ. בית הדין הרבני

העותר הגיש עתירה בה הוא טוען, כי בית הדין הרבני הגדול מפעיל נגדו אמצעי כפיה במטרה לגרום לו לתת גט לרעייתו "למרות שעדיין לא יהיה חלוקת רכוש בשווה...". העותר טוען כי אמצעי הכפיה מופעלים נגדו לאחר שהוא טען שהוא ראה את רעייתו מקיימת יחסים עם גבר אחר, דבר שהוא חזר בו ממנו.

מתוך עיון בפסק הדין שצורף לעתירה עולה שהבעל מסכים לתת גט לאשתו כפי דרישתה, "אך דורש שתביא ערב שלא תתבע אותו יותר ממה שסוכם בהסכם הגירושין, בערכאה אחרת".

מעבר לכך, לא צורפו החלטות אחרות בפסק הדין, וקשה לדעת בדיוק מהי עילת העתירה, אם כי עולה ממנה כי ביום 20.2.03 נעצר העותר במקום העבודה ולפי טענתו הוא הובא לפני רב תורן בבית הדין הרבני הגדול שפסק שאם עד יום 23.2.03 לא יימסר על ידו גט, הוא עלול להעצר למשך חמש שנים.

המבקש הגיש בקשה לפטור אותו מתשלום אגרה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בבקשה הועלו טענות שונות לרבות תשלומים שנאלצה אמו של העותר לשלם על מנת למנוע את מעצרו. הבקשה נדחתה על ידי בשל העדר גילוי מספיק.

בעקבות דברים אלה כתב העותר בקשה נוספת, גם זו לא נתמכת בתצהיר, בה נטען על ידו כי אין לו חשבונות בבנקים, כי הוא חב לביטוח הלאומי סכום של כ-70,000 ₪ וכי הוגשה נגדו תביעה על ידי בנק הפועלים. טיבה של תביעה זו לא הוברר. אין גם בנתונים שהובאו כדי ללמד כי אין בידי המבקש לגייס את הסכומים הנחוצים.

יחד עם זאת, ובהתחשב