בג"ץ 1804-24 בג"ץ 1804-24

1.העותר יליד 1978, תושב בית רימא, הורשע בעבר במספר עבירות, ובין היתר: חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת; קשירת קשר לעבור עבירה שדינה מעל שלוש שנות מאסר; ניסיון לגרימת מוות בכוונה; ירי לעבר אדם; אחזקת כלי יריה; ייצור חפץ נפיץ; סחר בציוד מלחמתי; חטיפה בנסיבות מחמירות; וקשירת קשר לגרימת מוות. בגין עבירות אלה נגזרו עליו בשנת 2004 שש עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי.

על בסיס מידע מודיעיני, נעצר העותר ביום 15.10.2023 וביום 19.10.2023 נחקר על ידי משטרת ישראל בחשד לפגיעה בביטחון האזור; והחזקה, סחר ושימוש באמצעי לחימה ותחמושת באופן לא חוקי. העותר הכחיש את כל המיוחס לו.

2.נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו לביטחון האזור, על רקע המידע החסוי שהצטבר בעניינו, ביום 2.10.2023 הורה המפקד הצבאי על מעצרו של העותר לתקופה של כשישה חודשים, בקיזוז ימי מעצרו, החל מיום 23.10.2023 ועד ליום 15.4.2024 (להלן: הצו). ביום 31.10.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו למלוא התקופה הנקובה בו; וביום 17.1.2024 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר, והעיר כי יש בעברו הפלילי של העותר כדי להעיד על מסוכנותו.

על כך נסבה העתירה דנן.

3.עמדת המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים), היא כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו, הואיל וזה הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הגבוה הנשקף מהעותר לביטחון האזור ולשלום הציבור. המשיבים הצהירו כי כבר נתקבלה החלטה להאריך מעצרו של העותר בששה חודשים נוספים.

4.לאחר דיון במעמד שני הצדדים, עיינו בחומר החסוי במעמד צד אחד ועל אף שאין מדובר בחומר רב, נחה דעתנו כי אכן נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיבים ולפיה "העותר בעל נגישות לאמל"ח ומהווה סכנה לביטחון האזור".

5.לא מצאנו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.