בג"ץ 1805-23 בג"ץ 1805-23

השופטת י' וילנר:

1.בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה למשיבים להימנע ממימוש צו הריסה שניתן ביחס לגדר שבנה העותר, עד למתן החלטת המשיבים בבקשת העותר להחרגת שטח המקרקעין שבהם מוצבת הגדר מצו איסור בניה שחל בתחומם.

2.דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי.

עתירה בענייני תכנון ובניה, נגד החלטה של רשות הפועלת באזור יהודה והשומרון (להלן: איו"ש), נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (בהתאם למפורט בסעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ובפרט 2 לתוספת הרביעית לחוק זה). לפיכך, אם העותר סבור כי על הרשויות באיו"ש להימנע ממימוש צו ההריסה, שניתן מכוח סמכויותיהן המפורטות בפרט 2 הנ"ל (ובאופן ספציפי יותר – סעיף 38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966) – באפשרותו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים. לנוכח האמור, ובשים לב להלכה המושרשת כי, ככלל, בית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום בו קיים לעותר סעד חלופי - דין העתירה להידחות על הסף (ראו בהקשר הנדון, ביחס לסעד של הימנעות ממימוש צו הריסה עד להכרעה בבקשה להחריג שטח מתחום צו איסור בניה, כבענייננו: בג"ץ 676/23 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פס' 9 (5.3.2023)).

3.העתירה נדחית, אפוא, על הסף.

העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 2,000 ש"ח.