בג"ץ 1806-24 בג"ץ 1806-24

1.העותר יליד 1990, תושב בית אומר, נעצר ביום 3.8.2024 ונחקר על ידי משטרת ישראל בחשד לפעילות נגד ביטחון האזור ופעילויות הצבא; חברות, פעילות ומתן שירות לארגון עוין, אולם הכחיש את כל המיוחס לו.

נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו לביטחון האזור על רקע המידע החסוי שהצטבר בעניינו, הורה המפקד הצבאי על מעצרו של העותר לתקופה של כארבעה חודשים, בקיזוז ימי מעצרו, החל מיום 9.8.2023 ועד ליום 2.12.2023 (להלן: הצו הראשון). ביום 15.8.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו הראשון למלוא התקופה הנקובה בו. לצד זאת, ציין כי ייתכן שראוי היה לקצר קיצור לא מהותי של חודש מתקופת המעצר משום שלא נערכה שיחת אזהרה לעותר; וביום 18.9.2023 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר.

2.ביום 9.11.2023, לאחר שנוכח כי מסוכנות העותר עודנה קיימת, הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי לתקופה נוספת של כארבעה חודשים, החל מיום 2.12.23 ועד ליום 1.4.2024 (להלן: הצו השני). ביום 5.12.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו השני; ובית המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעור העותר ביום 6.2.2024.

על כך נסבה העתירה דנן.

3.עמדת המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים), היא כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו השני, הואיל וזה הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הרב הנשקף מהעותר לביטחון האזור ולשלום הציבור.

4.לאחר דיון במעמד שני הצדדים, עיינו בחומר החסוי ונחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיבים ולפיה "העותר חשוד כמעורב בפעילות חמאס ארגונית, ושהותו בשטח מסכנת את ביטחון האזור".

לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.