בג"ץ 1816/08 שאכר עומר מוחמד אלאטרש נ. מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית

1.

לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 25.2.08) בבקשת העותר 1 (להלן: "העותר") לקבל היתר לבקר את בנו, הכלוא במתקן כליאה בישראל (להלן: "בקשת העותר"). ביום 27.2.08 הונפק עבור העותר ההיתר המבוקש, ולבקשת העותרים, החלטתי ביום 13.4.08 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.

2.

העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה מ מוש ך מצד המשיב לבקשת העותר. לטענתם, בחודש מרץ 2007, בסמוך לאחר מעצר בנו, הגיש העותר את בקשתו למשיב, באמצעות ארגון הצלב האדום. ביום 29.11.07 פנה העותר 2 למשיב בבקשה לקבל מענה לבקשת העותר, אולם לא זכה למענה. בשל כך הוגשה עתירה זו. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, מבדיקת גורמי הצבא מול ארגון הצלב האדום עולה כי אכן הוגשה בקשה מטעם העותר במרץ 2007, אולם בקשה זו כלל לא הגיעה למשיב. לפיכך, טוען המשיב כי הטיפול בבקשת העותר החל רק לאחר פניית העותר 2 הנזכרת. לטענתו, משהועברה למשיב עמדת גורמי הביטחון, לפיה אין מניעה ביטחונית לאישור בקשת העותר, הונפק לעותר ההיתר האמור, וזאת מבלי שהיה כל קשר בין הגשת העתירה להנפקתו. אימות לכך, טוען המשיב, עולה מכך שהעתירה הועברה למשיב על ידי בא כוחו רק ביום 28.2.08, דהיינו יום לאחר הנפקת ההיתר (27.2.08).

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. אין חולק כי עתירה זו עוסקת בעניין הומניטרי המחייב מתן מענה הולם לפונים ובתוך זמן סביר. אולם, בהעדר כל אסמכתא להוכחת טענת העותרים כי בקשת העותר הוגשה במרץ 2007 ומצאה במועד זה יעדה אל המשיב, שוכנעתי כי

לא הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד המבוקש, אלא הטיפול בבקשה עצמה. חיזוק לכך נמצא במתן ההיתר עוד טרם הגעת העתירה לידי המשיב. אשר על כן, דין הבקשה לחיוב המשיב בהוצאות, להידחות.