בג"ץ 1825/98 לידיה זיגדון נ. ליטל זיגדון

המבקשים והמשיבים הודיעו לבית-משפט זה במהלך הדיון בעתירת המשיבים, כי הצדדים הגיעו להסכם המיישב את המחלוקות הקיימות ביניהם (להלן: הסכם הפשרה). איפשרנו איפוא לבאי-כוח הצדדים להעלות את הסכם הפשרה על הכתב. הצדדים אף חתמו על הסכם הפשרה, ומשהוגש לבית-המשפט, חזרנו בעל-פה בנוכחות הצדדים על עיקריו, והודענו כי החלטנו לתת תוקף של פסק-דין להסכם זה, שאף צורף כנספח לפסק-הדין וסומן באות "א".

בבקשה שבפנינו טענו המבקשים כי נפלה טעות-סופר בפסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה. שכן לטענתם, כתוצאה מצירוף נסיבות מסוים, נשמטו מלים מספר מהסכם הפשרה. לחלופין עתרו המבקשים כי נצהיר שההסכמה שהושגה בין הצדדים היא שונה מזו המשתקפת מהסכם הפשרה.

המשיבים התנגדו לבקשה, ובין היתר טענו כי הסכם הפשרה משקף אל-נכונה את ההסכמה שהושגה בין הצדדים, וכי על-כל-פנים ההליך הדיוני שבו נקטו המבקשים אינו ההליך המתאים.

דין הבקשה להידחות.

מתגובת המשיבים לבקשה עולה, כי הבקשה שבפנינו במהותה אינה בקשה לתיקון טעות בפסק-הדין, מסוג הטעויות המנויות בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. שכן, כאמור, המבקשים והמשיבים העלו את הסכם הפשרה על הכתב באמצעות באי-כוחם, הוסיפו לו את חתימת ידם, ואף הודיעו לבית-המשפט כי המסמך שהגישו משקף את הסכמתם. יוצא איפוא כי הסכם הפשרה אשר ממנו למד בית-המשפט על טיבה של הסכמת הצדדים - אשר קיבלה תוקף של פסק-דין - הוא הסכם הפשרה שהוגש על-ידי באי-כוחם. בנסיבות אלו, אין מדובר בטעות סופר, ולא-כל-שכן אין אנו יכולים להצהיר כי ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים שונה מזו שבאה לכלל ביטוי בהסכם הפשרה.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.