בג"ץ 1834/97 ברקוביץ משה (קטין) נ. צירניאק אדוארד

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים לתשלום נזקי גוף שנגרם לו בתאונת דרכים.

בית המשפט מינה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. המומחה, ד"ר הנדל, קבע למבקש נכות בשיעור 15% לצמיתות. לטענת המבקש, על פי הממצאים שנמצאו ונקבעו על ידי המומחה הרפואי ובהתחשב באמור בסעיף 46 (3) של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז1956-, (להלן - התוספת) המסקנה הברורה המתבקשת היא שדרגת נכותו של המבקש היא בשיעור 25%. גם לאחר שנחקר בבית המשפט על חוות דעתו, לא שינה המומחה הרפואי את מסקנתו בדבר שיעור הנכות שנותרה למבקש (15%).

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי למינוי מומחה רפואי נוסף, על יסוד הטענה שהמומחה הרפואי טעה ביישום הוראות סעיף 46 (3) לתוספת. משנדחתה בקשתו, הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

דין הבקשה להידחות. קביעת דרגת הנכות היא, בסופו של דבר, ענין לבית המשפט. אם על פי ממצאים רפואיים שמצא המומחה הרפואי, הסעיף המתאים בתוספת שונה מזה אותו בחר המומחה הרפואי, בית המשפט אינו כבול במסקנת המומחה הרפואי בדבר הסעיף בתוספת שיחול, ועליו לקבוע את הנכות על פי הסעיף המתאים שבתוספת. אשר על כן, אין טעם במינוי מומחה רפואי נוסף, רק כדי שיקבע שעל פי הממצאים שנמצאו - ועל ממצאים אלה אין המבקש חולק - אחוז הנכות על פי התוספת שונה מזה שקבע המומחה הרפואי. אם לטענת המבקש, טעה או יטעה בית המשפט המחוזי בקביעת הנכות על פי הממצאים שנמצאו, באמצו את קביעת המומחה הרפואי, גם אז אין הענין מצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף. במקרה כזה, יוכל המבקש לתקוף את מסקנת בית המשפט במסגרת ערעור על פסק הדין, מבלי שהדבר מצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף, על כל ההוצאות הנוספות והטרחה הכרוכים בכך.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, מבלי שנתבקשה תשובת המשיבים.

העתק החלטה זו יומצא לב"כ הצדדים.