בג"ץ 1837/20 פהד אבו סנינה נ. צבא ההגנה - מפקד האזור

השופט מ' מזוז:

1.

עתירה לביטול פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים בעד"י 1011/20 ועד"י 1012/20 מיום 5.3.2020 (להלן:

פסק הדין ), בגדרו נדחה ברובו ערעורם של העותרים על הרשעתם בפסק דינו של בית המשפט הצבאי ביהודה בתיקים מס' 7856/17 ו-7857/17, וכן בקשתם להחזרת התיק להשלמת שמיעת פרשת ההגנה.

2.

ביום 17.7.2017 הוגש לבית המשפט הצבאי ביהודה (להלן: הערכאה הדיונית ) כתב אישום נגד העותרים, המייחס להם 9 אישומים בגין עבירות של גניבת רכב, מסחר ברכב או בחלק גנובים, קבלת רכב או חלק גנובים והחזקת נכס חשוד כגנוב, בניגוד להוראות שונות של החוק הפלילי הירדני. לפי המתואר בכתב האישום, ניהל העותר 1 (להלן: פהד ) בסיועו של העותר 2 (להלן: אמיר ) מתחם סגור בו עסק באחסון, קניה, פירוק ומכירה של כלי רכב וחלקי כלי רכב גנובים או חשודים כגנובים.

3.

ניהול ההליכים בערכאה הדיונית ארך קרוב לשנתיים וחצי, וזאת במידה רבה כתוצאה מהתנהלותו הבעייתית של בא כוח העותרים, שכללה בין היתר בקשות רבות לדחיית דיונים, איחורים מרובים ואף היעדרויות מהתייצבותו לדיונים שנקבעו בתיק, תוך ביזבוז זמן שיפוטי יקר. שיאה של התנהלות זו היה בדיון שנקבע ליום 28.1.2019 שעה 09:30, כאשר רק בבוקר הדיון הודיע בא כוח העותרים למתורגמן בית המשפט כי הוא מאחר ויגיע לדיון רק בשעה 10:30, אך גם בחלוף שעה זו לא הגיע כלל לדיון, תוך שנמנע מלמסור לבית המשפט כל טעם או הסבר מניח את הדעת באשר למחדלו זה. אירוע זה הוביל את הערכאה הדיונית להורות על סיום פרשת ההגנה, ללא שנחקרו שלושה עדים שהתייצבו לדיון, וקביעת התיק לסיכומים.

4.

ביום 10.7.2019 ניתנה הכרעת הדין, במסגרתה הורשע פהד בשמונה מתוך תשעת האישומים שהוגשו נגדו, בעוד אמיר הורשע בשני אישומים בלבד. ביום 8.12.2019 נגזר דינם של השניים, והושתו עליהם עונשי מאסר לריצוי בפועל, עונשי מאסר מותנים וקנסות.

5.

העותרים ערערו על פסק הדין לבית המשפט הצבאי לערעורים. בין היתר, נטען כי העותרים התכוונו להעיד את אביהם בכדי להוכיח כי הוא בעל המתחם בו בוצעה הפעילות הפלילית, בעוד שכל מעורבותם הסתכמה בעזרה לאב בפעילות אשר בוצעה במתחם. כן נטען כי העותרים כלל לא היו מודעים לעובדה כי חלקי הרכב שהוחזקו במקום היו גנובים. לשיטתם, הרכבים וחלקי הרכב הגנובים הגיעו לידיהם במסגרת מכירות פומביות אשר עורכת הרשות הפלסטינית, בהן נמכרים בין היתר רכבים גנובים מישראל. להוכחת הטענה ביקשו העותרים להעיד מספר קציני משטרה ומודיעין, באשר לנורמות השוק המקובלות ברשות בכל הנוגע לסחר בחלקי רכב. ברם, משהוחלט על סיום פרשת ההגנה בטרם העידו עדים אלו, גרסו העותרים כי נפגעה אפשרותם לבסס את שתי הטענות, וכך להוכיח את חפותם.

6.

בפסק דין מפורט ומנומק היטב מיום 5.3.2020 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את הערעור. בית המשפט דחה את טענות העותרים תוך שקבע כי החלטת הערכאה הדיונית בדבר סיום פרשת ההגנה התקבלה בדין, בפרט נוכח אורך הרוח שגילתה למול התנהלותו הדיונית הבעייתית של בא כוח העותרים. צוין בין היתר כי עובר להחלטה על סיום פרשת ההגנה התקיימו שש ישיבות שנועדו לשמיעת עדי ההגנה, אשר בכל אחת מהן היה ניתן לכאורה לשמוע את עדויות עדי ההגנה הנטענים, אך הדבר לא נעשה. עוד נקבע כי בהחלטת הערכאה הראשונה לא היה בנסיבות הענין כדי לגרום לעותרים עיוות דין המצדיק את החזרת התיק לערכאה הדיונית, מטעמים שפורטו.

7.

בעתירתם טוענים העותרים כי הכרעת שתי הערכאות שלא לאפשר להם את העדת העדים הנוספים, פגעה פגיעה בלתי מידתית ביכולתם להתגונן בפני ההאשמות שיוחסו להם. כן נטען כי פסק הדין בערכאה הדיונית נגוע בשיקולים זרים. עוד נטען כי אופן בחינת החלטת הערכאה הדיונית בבית המשפט הצבאי לערעורים - שנערכה על רקע התמשכות ההליכים ובמנותק מהסיבה הנטענת לאיחור בא כוח העותרים לדיון ביום 28.1.2019 - הוא בלתי סביר נוכח השלכותיו הקשות על העותרים.

8.

בתגובה שהוגשה מטעם המשיבים נטען כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. הודגש כי טענות העותרים בעתירה נדונו בהרחבה על ידי שתי ערכאות שיפוטיות, ונדחו, ומשכך יש לדחות את העתירה על הסף, בהתאם להלכה לפיה בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט הצבאיים. כן נטען כי דין העתירה להידחות על הסף אף בשל חוסר ניקיון כפיים, הנובע מהימנעות העותרים מלפרט בעתירתם את מלוא העובדות הרלבנטיות, ובהן בקשות דחיית דיון שהגיש בא כוח העותרים; אי התייצבותו למספר דיונים נוספים מעבר לדיון מיום 28.1.2019; וכן מספר החלטות נוספות שלא קויימו על ידי בא כוח העותרים, לרבות הפרת התחייבותו כי יהיה ערוך לפתיחת פרשת ההגנה. לגוף העתירה סומכים המשיבים ידיהם על החלטות בתי המשפט הצבאיים וגורסים כי לא נפל בהן כל פגם המצדיק התערבות שיפוטית.

9.

לאחר עיון בעתירה, בתגובת המשיבים ובחומר שצורף לכל אלה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

10.

הלכה היא כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים, ו התערבותו מוגבלת למקרים נדירים בהם מתגלים פגמים ממשיים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או בהתקיימות נסיבות חריגות אחרות המצדיקות הענקת סעד מן הצדק (ראו מבין רבים: בג"ץ 8252/15

חמדאן נ' בית המשפט הצבאי לערעורים , פסקה 15 (27.7.2017) ; בג"ץ 9842/17 בורקאן נ' בית משפט הצבאי לערעורים פסקה 2 (17.12.2017); בג"ץ 6577/19 נעאולה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים , פסקה 4 (10.10.2019)).

11.

המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים מן הסוג האמור. עתירה זו ממוקדת בהחלטת הערכאה הדיונית שלא לאפשר לעותרים להעיד עדים נוספים במסגרת פרשת הגנתם, נוכח מחדלם הדיוני המתמשך כמצוין לעיל, החלטה אשר נבחנה ואושרה תוך הנמקה מפורטת בפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים. מדובר בטענה ערעורית במהותה שאינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, על אף ניסיונם של העותרים לשוות לטענותיהם אצטלה עקרונית של פגיעה בזכות להליך הוגן. זאת ועוד, בית המשפט הצבאי לערעורים דן בהרחבה בטענות העותרים באשר לפגיעה ביכולתם להתגונן ודחה אותן, תוך שהוא קובע בין היתר כי האפשרות של העדויות הנדונות לשנות את תוצאת פסק הדין שניתן בערכאה הדיונית, היא אפסית.

12.

נוכח כל האמור לא מצאתי אפוא כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, או כי נגרם לעותרים עיוות דין, העשויים להצדיק את התערבותנו. אוסיף, כי גם בטענת המשיבים לאי-ניקיון כפיים יש ממש, שכן התמונה העובדתית שהציגו העותרים בעתירתם חסרה עובדות רלבנטיות מהותיות, ואף בכך די כדי להצדיק את דחיית העתירה (ראו למשל: בג"ץ 6277/18 טויטו נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 8 (17.12.2018) והאסמכתאות הנזכרות שם).

13.

אשר על כן העתירה נדחית.